שופטת בית משפט המחוזי מרכז לוד, יסכה רוטנברג, סילקה על הסף שלוש תביעות שהגישו 42 בתי מלון ורשתות של בתי מלון בארץ נגד הרשות הפלשתינאית. השופטת רוטנברג הורתה לתובעים לשלם לרשות הפלשתינאית הוצאות בסך 20 אלף שקלים.
על פי התביעה, הקבוצה של 42 מלונות ורשתות של בתי מלון טענו כי על הרשות הפלשתינאית, המועצה הפלשתינאית, ארגון השחרור הפלשתינאי ועיזבון יו"ר הרשות הפלשתינאית יאסר ערפאת, לפצותם על מלוא הנזקים וההפסדים שנגרמו להם כתוצאה מגל הטרור ששטף את מדינת ישראל החל מיום 28.09.00 ובשנים שלאחר מכן, וידוע בשם "האינתיפאדה השנייה" או "אינתיפאדת אל-אקצה".
לטענת התובעים, כתוצאה מאירועי האינתיפאדה החל מחודש אוקטובר 2000 צנחה התיירות הנכנסת למדינת ישראל בשיעור העולה על 50%, דבר שגרם לירידה חדה בתפוסת חדרי המלון, ועקב כך נגרמו להם נזקים והפסדים בסכומים של מאות מיליוני שקלים. התובעים טוענים שהנתבעים הניעו, תמכו, עודדו ומימנו את אירועי האינתיפאדה, על כן עליהם לפצותם על מלוא הנזקים שגרמו להם ואשר הועמדו לצרכי אגרה על סכום כולל של כ–145 מיליון שקלים.
מדובר בהליכים שהחלו כבר בשנים 2002-2003 בבית משפט מחוזי תל-אביב. בספטמבר 2007 הועברו התביעות לדיון בבית משפט מחוזי מרכז. לאחר העברת התיקים, במסגרת ישיבת קדם משפט שהתקיימה בשלוש התביעות המאוחדות, הוסכם על העברת התביעות לגישור בפני המגשר עו"ד רם הורביץ.
כעבור מספר חודשים נשלחה לתובעים בשלוש התביעות התראה למחיקה מחוסר מעש. כעבור זמן קצר הגישו הנתבעים בקשה לדחייה או למחיקת התביעות על הסף, אך התובעים טענו שאין לדון בבקשה נוכח הליכי הגישור המתקיימים בין הצדדים. כעבור חודשיים, בהסכמת הצדדים, החליטה כב' השופטת דדוקביץ' לעכב את ההליכים בשלוש התובענות עד לסיום הליך הגישור. התיקים הועברו לסטטוס "סגור" במערכת בית המשפט.
שנה מאוחר יותר, הודיע מלון הר ציון כי אין ברצונו להשתתף בהליך הגישור, אולם לא הוגשה כל בקשה לחידוש ההליך. הצדדים קיימו את הליך הגישור ובשלהי שנת 2010 התקיימה ישיבת הגישור האחרונה. כעבור שנה וחצי נשלחה לנתבעים הצעת המגשר, אותה דחו אנשי הרשות, והליך הגישור בא לקיצו.
רק לפני כשנה, מעל 7 שנים ממועד סיום הליך הגישור, הגישו התובעים "בקשה לקביעת מועד לדיון קדם משפט", בה כתבו כי למרות מאמצי באי כוחם, הליך הגישור לא צלח, ועתה לאחר שעלה בידיהם לגבש מתווה ראייתי שיאפשר את ניהול התביעות והוכחת אחריות הנתבעים לנזקים, הם מבקשים לקבוע מועד לדיון "במועד קרוב ככל הניתן".
הבקשה הועברה לעיון השופטת ומאחר שבשלב זה התברר שלא ניתן לאתר את תיקי הנייר המקוריים, הצדדים התבקשו לשחזר את התיקים, נפתחו מספרי הליך חדשים ונקבע מועד לדיון.
לטענת אנשי הרשות, יש לסלק את התביעות על הסף, וככל והתובעים עומדים על תביעותיהם עליהם להגיש תביעות חדשות שיהיו כפופות כמובן לכל דין. לטענתם הבקשה לקביעת מועד לדיון הוגשה על ידי התובעים בחוסר תום לב ובניגוד להחלטת כב' השופטת דודקביץ מיום 20.02.08, בה נקבע כי לשם חידוש ההליכים בתביעות על הצדדים להגיש בקשה מוסכמת.
תחת זאת הגישו התובעים בקשה חד צדדית בלי לבקש את הסכמת הנתבעים, ודי בכך כדי לדחות בקשתם. עוד נטען כי התביעות התיישנו. התביעות מתייחסות לנזקים שנגרמו לפי הטענה לפני 17–19 שנים, הן נסגרו בבית משפט לפני למעלה מ–11 שנים, הליך הגישור שהתקיים הסתיים לפני למעלה מ–7 שנים. בנסיבות אלו חלים במלואם הרציונליים שבבסיס חוק ההתיישנות, ולפיהם יש לקבוע שהתביעות התיישנו.
לחילופין, יש לסלק את התביעות מחמת השיהוי הכבד שדבק בהן. התובעים לא עשו דבר לקידום התביעות, הם יצרו כלפי הנתבעים מצג כי זנחו תביעותיהם, הנתבעים הסתמכו על מצג זה ואין זה סביר לאפשר עתה את חידוש ההליכים דבר שיפגע קשות בציפיות הנתבעים וביכולתם לנהל כראוי הגנתם.
כאמור, השופטת רוטנברג קיבלה את בקשת אנשי הרשות, והורתה על מחיקת התביעות. "הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות המיוחדות שבפני אין מנוס ממחיקת התביעות, זאת אף שאני ערה לזהירות הרבה בה יש לנהוג שעה שמורים על סילוק תביעה טרם בירורה לגופה. מסקנה זו מתחייבת מפרק הזמן הממושך מאוד שחלף מעת סיום הליכי הגישור (17.04.12) ועד למועד הגשת הבקשה לקביעת מועד לדיון (18.04.19). חלפו מעל 7 שנים, משך זמן העולה על תקופת ההתיישנות, ושעה שלא ניתן לעיכוב זה כל הסבר ראוי, גוברים האינטרסים של הנתבעים, של המערכת המשפטית ושל הציבור על פני האינטרסים של התובעים לבירור עניינם", כתבה השופטת בהחלטתה, והוסיפה:
"התובעים מדגישים כי חסימת דרכם בהליך זה עלולה להביא לעוול רב, מאחר ותביעות חדשות עלולות להיתקל במחסום ההתיישנות. איני מקלה ראש בטענה זו, אולם אין בה כדי לגבור על התנהלות התובעים בהזנחת עניינם שנים כה רבות. למותר לציין כי אין באמור משום הבעת כל עמדה לגבי טענת התיישנות עתידית ככל ותעלה כזו, ולעניין זה שמורות לצדדים כל טענותיהם".
__________________________
