שופט בית משפט השלום בחיפה, אחסאן כנעאן, חייב את רשת מלונות פתאל ועובדת ספא במלון בים המלח לשלם 40 אלף שקלים פיצויים, כולל הוצאות ושכר טרחה, לאחר שנטען כי עובדת הספא ביצעה לעבר נכה משרד הביטחון שהתארח במלון, תנועה מגונה בליווי הצעה מגונה.
על פי התביעה, נכה משרד הביטחון התארח עם בת זוגו במלון שבבעלות פתאל בים המלח לפני כשנתיים וחצי. מאחר והוא נכה משרד הביטחון, הוא היה זכאי לקבל טיפולי עיסוי כחלק מהטיפולים. לטענתו, לאחר קבלת טיפול עיסוי בבית המלון, הוא לא היה מרוצה, לכן, בתום הטיפול פנה אל נציג בית המלון שהיה בדלפק הקבלה של הספא והתלונן בפניו.
בעוד הוא משוחח עם נציג בית המלון, פנתה אל התובע עובדת אחרת של הספא, ושאלה אותו: "מה, לא היית מרוצה מהעיסוי? לא קיבלת טיפול כמו שצריך? לא הוספת 50 שקלים כדי לקבל טיפול כמו שצריך?", תוך שהיא מחייכת ומסמנת בידה תנועה מגונה (העלאה והורדה של היד כדרך של אוננות גברית). אותה עובדת לא הסתפקה בכך ואף פנתה אל הנציג עמו שוחח התובע וביקשה ממנו: "תבדוק מתי אני במשמרת ותרשום אותו אצלי".
התובע טען כי מספר ימים לאחר האירוע דיווח על כך לנציגת שירות של בית המלון, והיא הבטיחה לו כי התלונה תטופל. לאחר שלא חזרו אליו הוא התקשר שוב, הופנה לקצין הביטחון וביקש העתק מצילומי האבטחה. בתביעה נטען כי חובה על בית המלון לשמור את סרטוני האבטחה לתקופה של 14 יום. בפועל התברר כי במקרה זה הסרטון נשמר רק לחמישה ימים, בהתאם לעדות קצין הביטחון של בית המלון.
בית המלון הגיש כתב הגנה משותף. לטענתו מדובר באירוע שלא היה ולא נברא. יתרה מכך, נטען בכתב ההגנה כי תביעת התובע קורסת מאחר ועל פי הרישומים של בית המלון פקיד הקבלה והעובדת סיימו את משמרתם לפני שהאירוע התרחש, ולכן לא רק שהאירוע לא אירע, אלא הגורמים שנטען כי היו מעורבים בו כלל לא היו בבית המלון. עוד נטען על ידי העובדת כי תלונה שהגיש התובע במשטרה נגדה נסגרה בהעדר אשמה.
למרות שמדובר היה במילה מול מילה, מאחר וצילומי האבטחה לא היו בנמצא, השופט כנעאן קיבל את גרסתו של התובע. "בענייננו בית המלון הפר הוראה חוקית באי שמירה נאותה על תיעוד סרטי האבטחה. בית המלון טען כי התיעוד מצלמות הספא נשמר רק לחמישה ימים זאת בניגוד להוראה שניתנה לו על ידי משטרת ישראל", כתב השופט כנעאן.
השופט הוסיף: "בענייננו מצאתי לתת אימון מלא בעדות התובע וזאת מכמה טעמים. מאידך אינני נותן אמון בעדות העובדת. ראשית, התובע היה בעברו יוצא יחידת אבטחת אישים, שירת במשטרת ישראל ועד היום הוא משרת במשטרה כמתנדב. לאור נתונים אלו לא יעלה על הדעת כי התובע יבדה סיפור, יגיש הליך משפטי בגינו ויתעקש כבר מתחילת הדרך שינתנו צווים שיפוטיים להמצאת התיעוד ממצלמת האבטחה על מנת להוכיח את גרסתו. אילו היה מדובר בסיפור שיקרי, מדוע שהתובע יבקש להמציא את התיעוד ממצלמות האבטחה כאשר בעת הגשת הבקשה הוא בידיעה כי התיעוד נשמר לחודש, כפי שמסר לו קצין הביטחון? צריך להיות יותר מטיפש לבקש תיעוד ממצלמות שיוכיח כי התובע שקרן".
השופט גם הוסיף באשר למעשה אותו ביצעה העובדת, כי אינו בטוח שהמעשה שביצעה העובדת מהווה הטרדה מינית כמשמעותו בחוק. יותר נראה לי כי העובדת ניסתה להתבדח עם התובע, ולא התרשמתי שהייתה כוונת זדון מצידה… נראה כי ההערה שזרקה לתובע היה ניסיון לא מוצלח להתבדח. משהמציאות טפחה על פניה בחרה להתכחש לכל האירוע ולהיכרות כלשהי עם התובע, זאת על מנת שפניה לא יולבנו. מאידך יש מקום להטיל חבות עליה מכוח עוולת הרשלנות. שומה על עובדי ספא בבית מלון לנהוג באורחיהם בכבוד, לשמור על כבודם ולפנות אליהם בצורה מנומסת ולא פוגענית. התנהגות א. לא הייתה בהתאם לנורמות אלו, וגם אם לא הייתה כוונת זדון בהתנהגותה הדבר אינו מפחית מאחריותה".
עוד כתב השופט כנעאן באשר לאחריות המלון: "כמו כן, יש להטיל אחריות על בית המלון מכוח אחריותו השילוחית למעשי העובדת. בית המלון הוא שסיפק את מקום העבודה, הוא שנתן הוראות לרבות הוראות בנוגע לחוק למניעת הטרדה מינית, ולכן מדובר במעביד כמשמעו בפקודת הנזיקין גם אם לא ניתן לה תלוש שכר".
___________________________
