חבר קיבוץ, שהתלהב קצת יותר מדי מצעירה בת העדה האתיופית שהתגוררה בקיבוצו, חיבר שיר שבו מוזכרים, בין השאר, גם אחוריה של אותה צעירה, ופרסם אותו בניוזלטר המספק במה ליצירות ספרותיות. שופטת בית משפט השלום בתל אביב חייבה את המשורר לשלם לה 17 וחצי אלף שקלים, ואת מפיץ הניוזלטר לשלם לה 7500 שקלים.
את התביעה הגישה, צעירה ילידת הארץ, בת לעדה האתיופית, שהתגוררה בקיבוץ במסגרת תוכנית תל"מ ועבדה כמטפלת בגן הילדים. אחד מחברי הקיבוץ חיבר שיר עת צפה בה מרחוק. את השיר שלח לנתבע השני, סופר, משורר ועורך של ניוזלטר המספק במה ליצירות ספרותיות. הוא פרסם את השיר לתפוצת מנויי הניוזלטר שלו:
"אתמול בבוקר עם כוס הקפה הראשון בחדר האוכל הקיבוצי א. טיגנה חביתה, עמדה וטיגנה חביתת בוקר, בטייטס ההיסטרי שלה. מאתיופיה א. באה ושפתיים לה הכי יפות בעולם ושקדי עיניה הכי יפות בעולם והתחת שלה הכי מפואר בכל עולם כולו ואין לו פחד כלל עומדת ומטגנת חביתה… עם הטייטס ההיסטרי והחביתה של ארוחת הבוקר, לאפשר… להביט בערגה על התחת האתיופי של א. בטייטס פרחוני, על הבוקר, עם השפתיים הכי יפות בעולם. ולעולם ינעם".
על פי האמור בתביעה, פרסום השיר כולל ביטויים מבזים ומשפילים, מהווה לשון הרע על פי חוק איסור לשון הרע ומהווה גם הטרדה מינית בהתאם לחוק למניעת הטרדה מינית ועוולות על פי פקודת הנזיקין. התביעה הועמדה על חצי מיליון שקלים.
במסגרת הגנתו, הכחיש כותב השיר את הטענה שיש לראות בפרסום השיר לשון הרע על פי החוק. לשיטתו, השיר מהלל את יופיה מרחוק ומהווה העצמה נשית והאדרת היופי הנשי באשר הוא. עוד הוסיף הכותב, שמשוררים דגולים השתמשו בפרטים גראפיים וארוטיים ביחס לנשותיהם, והדבר לא היווה לשון הרע. מדובר אפוא ביצירה ספרותית, החוסה תחת חופש הביטוי וחופש היצירה. לטענתו, בכל מקרה השיר פורסם בשנת 2013, ומאז חלפו שש שנים ולא נגרם לה נזק כלשהו בעקבות פרסומו. מיד לאחר פנייתה הפרסום הוסר מאתר האינטרנט של הניוזלטר, והוצעה גם התנצלות אישית ופומבית באתר בו פורסם, אלא שהתובעת לא הסתפקה בכך.
בכתב ההגנה שהגיש בעל הניוזלטר, הוא הבהיר שמדי מספר שבועות ובהתנדבות הוא שולח את הניוזלטר למספר עוקבים ובו יצירות פרי עטו ופרי עטם של אחרים הראויים לפרסום, בכך הוא מעודד כתיבה וקריאה של יצירות של אנשים שאינם זוכים לתהודה. הוא עובר על החומר בעין של עורך ספרותי ולשוני, אך איננו מתערב בתכנים עצמם לרבות בתכנים מטאפוריים. במקרה זה מדובר בטקסט שנכתב כמעין הרהור, הזיה, העלאה של זרם מחשבות על הכתב, הכל בעיניו של חבר קיבוץ מתוסכל, מריר ומבוגר. על כן אין לראות במילות השיר משום לשון הרע.
לחלופין, נטען על ידו שאפילו וייקבע שמדובר בלשון הרע, עומדת לו הגנת תום הלב. כמדיניות שיפוטית אין להטיל על בעל פורום שמספק פלטפורמה למשוררים וסופרים אחריות כלשהי בגין פרסום פוגעני, וזאת בין היתר על מנת שלא ליצור הרתעת יתר שתפגע ברוח רשת האינטרנט. בעל הניוזלטר גם הגיש הודעת צד ג כלפי כותב השיר והדגיש שאיננו מכיר את התובעת ולא היה מודע לכך שמדובר באדם אמיתי, ועל כן במידה ובית המשפט יחייבו בפיצוי כלשהו, על כותב השיר החובה לשפותו, שכן הוא "הפילו בפח".
בסיכומו של דבר, השופטת דורית קוברסקי דחתה את טענותיה של התובעת לכך שמדובר היה בהטרדה מינית, וכתבה בהחלטתה כי בין השניים לא היה כל קשר ישיר או עקיף, ודאי לא התקיימו יחסי מרות, ואף התובעת לא חשה בזמן אמת מוטרדת באופן כלשהו שכן לא פנתה לאיש ולא הגישה תלונה למשטרה. אולם באשר ללשון הרע, השופטת קוברסקי קיבלה את טענותיה של התובעת, ופרט לפיצויים הורתה להם לשלם לה גם 7500 שקלים שכר טרחת עורך דין. "התובעת, כאדם פרטי, אוזכרה בשיר ואף ניתנו פרטי זיהויה. המבחן לקיומו של "לשון הרע" הוא מבחן אובייקטיבי של האדם הסביר ובמובן זה כוונתם הסובייקטיבית של הנתבעים אינה רלוונטית, למקרא מילות השיר, לרבות מאפייניו המיניים והאתניים, אני קובעת שהביטויים המופיעים בו הם פוגעניים ומעליבים ועונים להגדרה בסעיף 1 לחוק. זכותה של התובעת לשם טוב איננה נסוגה מפני הזכות לחופש הביטוי", כתבה השופטת בהחלטתה.
השמיצו אותך? הוציאו דיבתך ברשתות החברתיות? יש פתרון משפטי!!
לבחינת הזכאות לפיצוי יש למלא השאלון
[gravityform id="17" title="false" description="false"]
______________________
