שופט בית משפט השלום בירושלים, אמיר דהאן, דחה תביעה לתשלום פיצויים בגין נזק גוף שהוגשה נגד סוכן ביטוח, לאחר שהתובע טען כי בתו נפצעה בבית לאחר שהחליקה, ופוליסת הביטוח שלו לא הייתה בתוקף, מאחר והסוכן לא הזכיר לו לחדש אותה. בית המשפט אומנם קבע כי היתה התרשלות מצד הסוכן, אבל גם אם הפוליסה היתה בתוקף היא לא היתה מכסה את הנזק.
התובע הינו לקוח של סוכן הביטוח מזה מספר שנים, ובמסגרת יחסים אלה רכש והאריך מפעם לפעם חוזה ביטוח בגין נזקי צד ג' בביתו. בתו של התובע גם הצטרפה לתביעה, לאחר שנפגעה בבית כאשר החליקה בעת ששטפה את הרצפה, נפלה ונגרם לה נזק גוף. על פי התביעה, "לאורך השנים פעל הנתבע לחידוש פוליסות הביטוח עבור התובע באופן עצמאי, תוך ניהול מעקב על הפוליסות שתוקפן פג וחידושן מול חברות הביטוח, אל מול גביית הפרמיות מן התובע. התובע איננו מבין בענייני ביטוח וסמך על חוות דעתו של הנתבע כגורם מקצועי, מילא את הוראותיו, והכול כדי שיהיה כיסוי ביטוחי עבור התובע וכול מי שייפגע בביתו, גם בהיעדר אשם, ולרבות חידוש פוליסות שתוקפן פג. הנתבע לא חידש את הפוליסה מול חברת הביטוח, ובכך התרשל וגרם לתובע נזק כספי מכיוון ולתובע אין ממי להיפרע עבור נזקי הגוף שנגרמו לתובעת".
בכתב ההגנה, סוכן הביטוח אישר כי שימש כסוכן של התובע במשך שנים רבות, ובמסגרת תפקידו ייעץ לתובע והתנהל עבורו מול חברות הביטוח, אך טען כי התובע הוא המחליט באילו פוליסות הוא מעוניין להיות מבוטח, ואילו פוליסות הוא מעוניין לחדש. לדברי הסוכן, הוא נהג לנהל מעקב על הפוליסות שתקפן עתיד לפוג, אך מי שמקבל את ההחלטה האם לחדש את הפוליסה או לא הוא התובע. "בניגוד לטענת התובע, התובע היה מעורב בפוליסות ובעריכתן באופן שגרתי ונהג לערוך בהן שינויים, ומכיוון שכך היה עליו לשים לב שפוליסה זו אינה קיימת ומקרה שכזה אינו מכוסה".
לטענת סוכן הביטוח גם קיימת היעדר עילה של התובעת, מאחר וגם לו הייתה הפוליסה שנעשתה בשנים קודמות בתוקף בעת התרחשות האירוע התאונתי, הרי שהתובעת אינה מבוטחת כלל בפוליסה זו, שכן הפוליסה נותנת כיסוי לתובע מפני תביעות צד ג' על נזקים שנגרמו ברשלנותו בביתו. אילו עמדה בתוקף, הייתה פוליסה זו מבטחת את התובע במידה והוא נתבע בתביעה נזיקית. בענייננו, לא רק שהתובע לא נתבע בתביעה נזיקית, בתו אף ציינה כי אין בכוונתה להגיש תביעה כזו.
השופט אמיר דהאן קיבל את טענת סוכן הביטוח, והתרשם כי נוכח הראיות שנשמעו לא הוכיח התובע במידה הנדרשת במשפט אזרחי, כי הובטחה לו אחריות מוחלטת ללא אשם על כל נזק תאונתי שיקרה לצד ג' בביתו. בכך, קיבל את גרסתו של הנתבע גם לעניין מודעותו של הנתבע לעסקאות הביטוח שלו, וגם לעניין שינויים שערך התובע בעסקאות הביטוח שלו דרך הנתבע עם השנים. "הפוליסה האחרונה – מגדירה מקרה ביטוח המקים פיצוי צד ג' רק בהינתן תביעת נזיקין וחבות בנזיקין. לא החבות ולא התביעה נטענו או הוכחו, ולהפך – נשללו", כתב השופט בפסק הדין.
למרות זאת, השופט שוכנע כי הייתה התרשלות של סוכן הביטוח. "אופי היחסים ארוכי הטווח בין התובע לנתבע הטילו אחריות על הנתבע לדאוג ולהזכיר את נושא חידוש הביטוחים מידי שנה בשנה. עוד הוכח להנחת דעת בית המשפט כי הדבר היה מתבצע באופן שכזה בשנים קודמות בשגרה שבין הצדדים. כל זאת מבלי למעט מן הקביעה כי התובע היה מעורב בגיבוש ובחידוש הפוליסות וכי אין לראות בו צד עשוק אשר מחמת לקות או חוסר הבנה קיצוניים לא היה מעורב כלל בענייני הביטוח. מכאן, שבית המשפט קובע כי הוכח שהיחסים בין הצדדים הקימו הן חובת זהירות קונקרטית והן יחסים חוזיים אשר חייבו את הנתבע לקום ולהזכיר לתובע כי הגיע מועד חידושה של הפוליסה "אדירה כסף" כאשר זו הסתיימה".
השופט הוסיף, לפני שפסק הוצאות בסך כ-30 אלף שקלים על התובע: "אלא שגבול האחריות, הן החוזית והן הנזיקית, של סוכן הביטוח, הוא כהיקף הפוליסה המובטחת שנמכרה או שהייתה אמורה להימכר ללקוח. במקרה זה לא נחצה גבול זה, לא הוכח כי קם מקרה ביטוח מזכה ולו ברמה הרעיונית, ולפיכך ניתק הקשר הסיבתי בין הכשל של אי חידוש הפוליסה לבין שאלת הכיסוי הביטוחי".
_____________________________
