תאונות פגע וברח הפכו למכת מדינה. כמעט בכל יום אנשים פוגעים, בורחים ומפקירים את הפצועים להתבוסס בדמם על הכביש.
למרות זאת, נגזרים עונשים קלים על עבריינים שפוגעים ובורחים.
החוק הישראלי קובע, כי נהג המעורב בתאונה בה נפגע אדם – עלול לשאת בעונשי מאסר שונים, בהתאם להתנהלותו.
אם הנהג ידע או היה עליו לדעת שבתאונה עלול היה להיפגע אדם, ולא עצר להזעיק עזרה – מאסר 3 שנים.
אם הנהג ידע, או היה עליו לדעת, שבתאונה נפגע אדם, ולא עצר להזעיק עזרה –
מאסר 7 שנים.
אם הנהג גרם לחבלה חמורה או למוות של הנפגע, ולא עצר להזעיק עזרה –
מאסר 14 שנים.
מטרת החוק היתה להבטיח מתן עזרה מיידית לנפגע, על מנת לשמור על גופו וחייו, וכן למנוע מהנהג להתחמק מאחריותו לתאונה.
העבירה של הפקרה אחרי פגיעה – הינה עבירה קשה ומכוערת. בריחת הנהג תוך הפקרת הקורבן לנפשו – פוגעת בשורשי הסולידריות החברתית המינימלית הנדרשת לקיומה של חברה תקינה. בריחת נהג ממקום התאונה הינה מעשה אנטי חברתי ואנטי מוסרי מובהק. על כל אדם המעורב באירוע פוגעני מוטלת החובה לסייע לנפגע, לדאוג לשלומו ולעשות על מנת להציל את חייו.
העונש על הפקרה מעביר מסר ברור וחד משמעי הן לנהג העבריין והן לציבור הנהגים בכללותו : עליכם לעמוד בחובה המינימאלית המצופה מכל בן אנוש – כיבוד ערך חיי אדם והפגנת יחס אנושי וחמלה בסיסית כלפי האחר.
לדעתנו, יש להחמיר מאוד בעונשים המוטלים על נהגים, אשר הוכיחו בהתנהגותם לא רק שהם מועדים להזיק בנהיגתם הפרועה והבלתי זהירה, אלא גם שאין להם רגש אחריות אנושי מינימלי, ומוכנים הם להפקיר חיי אדם, בניסיון למלט עצמם מאימת הדין.
שומה על הפוגעים ובורחים ליתן את מלוא חומרת הדין, לא רק על נהיגתם הפושעת והעבריינית, כי אם גם על הפקרה בוטה, מכוונת וביודעין, של הקורבן.
במקביל, יש להחמיר בעונשו של מי אשר נמנע מלהושיט עזרה לאדם המצוי, עקב אירוע פתאומי, בסכנה חמורה ומיידית לחייו, לשלמות גופו או לבריאותו, כאשר יש לאל ידו להושיט את העזרה מבלי להסתכן או לסכן את זולתו.
חובה זו קבועה בחוק " לא תעמוד על דם רעך " , המחייב סיוע לאדם הנמצא במצוקה, וקובע, כי המשתמט מהחובה עובר על דיני העונשין. חוק זה הרחיב את חובת ההצלה שהייתה קודם לכן (של הורה כלפי ילדו, של נהג כלפי נפגע ושל אנשי מערכות ההצלה והביטחון), וקבע אותה כחובת הצלה כללית, המחייבת לסייע לאדם במצוקה.
חובת ההצלה – מקורה בציווי המקראי : "לא תעמוד על דם רעך" ("ויקרא", פרק י"ט, פסוק ט"ז). כפי שקובע הרמב"ם : "כל היכול להציל ולא הציל, עובר על 'לא תעמוד על דם רעך'."
בחוק "לא תעמוד על דם רעך", נקבע, כי העובר על הוראותיו דינו קנס. אי קיום החוק הוא עבירה פלילית.
כך למשל, הורשע בישראל, בעבירה על סעיף החוק "לא תעמוד על דם רעך", אדם שהיה נוכח וצפה במקרה בו אח דקר את אחיו, מספר פעמים, ובכל זאת נמנע מלהושיט עזרה לפצוע, שותת הדם, שזעק לעזרה.
על מנת להעניק "שיניים" ומשמעות מיוחדת לחובת ההצלה שכבר נקבעה בחוק – יש להחמיר את הענישה הפלילית הנקובה בו.
שילוב בין החמרת עונשם של נהגי ה"פגע וברח", עם החמרת עונשם של אחרים אשר לא הושיטו עזרה לאדם במצוקה, בנסיבות הקבועות בחוק "לא תעמוד על דם רעך" – דרוש והכרחי, כדי להוקיע ולמגר מקרים מזעזעים מעין אלה.
עורכי הדין ורד כהן ורענן בר – און, ממשרד בר – און, כהן, עורכי – דין, אשר מדורג כמשרד מוביל בישראל בעריכת דין , ובכלל כך בתחום הליטיגציה – התדיינות בבית המשפט , דיני משפחה ודיני ביטוח ונזיקין , כולל רשלנות רפואית.
