על פי כתב האישום בו הורשע פאוץ, הוא גנב תיק של המתלונן מחדר כושר במרכז המסחרי בדימונה, בהמשך, החל משבוע לאחר אירוע הגניבה ובתוך פרק זמן בן כ – 4 חודשים הוא התפרץ ל-4 בתי כנסת שונים לשם ביצוע גניבה מתוכם. כל אותן התפרצויות היו לבתי כנסת אשר היו מבעד לחלונותיהם אשר היו סגורים אך לא נעולים. בכל אחד מאותם ארבעה בתי כנסת אליהם התפרץ, גנב הנאשם כסף מקופות צדקה שהיו בארבעת בתי הכנסת. בנוסף הורשע הנאשם בכך שבהזדמנות נוספת, גנב מפתח שהיה נעוץ במנעול של בית עסק, לאחר שבעל המקום שכח את המפתח במנעול וזאת בכוונה להתפרץ באמצעות אותו מפתח לבית העסק מאוחר יותר. בסופו של דבר הנאשם התחרט ולא פרץ לבית העסק. עוד הורשע פאוץ בכך שבמהלך אותה תקופה התפרץ למונית מרצדס שחנתה ברחוב בעיר דימונה בכך ששבר את חלון הרכב, הכניס חלק מגופו אל תוך הרכב, וגנב מהרכב מטבעות.
בזמן תסקיר המבחן פאוץ הודה בביצוע העבירות נשוא תיק האב ונימק את ביצוען בצורך כספי למימון סמים ועל רקע השימוש האינטנסיבי בסמים מסוכנים. הוא הביע בפני שירות המבחן צער, אשמה ובושה ואמר שכיום מתקשה להבין איך הצליח לפגוע באחר והביע חרטה .
למרות זאת השופט יואב עטר החליט להחמיר בעונשו, ולהשית עליו עונש של שלוש שנות מאסר. "התפרצויות לבתי כנסת על מנת לגנוב מתוכם, גורמות לפגיעה קשה ברגשות הציבור כמו גם בתחושת הביטחון האישי של הציבור, העולה מאות מונים על הנזק הכספי, מקום שהן פוגעות בראש ובראשונה פגיעה רגשית של ממש ברגשות ציבור המתפללים משמדובר במקום תפילה המיוחד לעבודת קודש. לא בכדי מצא המחוקק להעניק מעמד מיוחד לבתי תפילה והשווה אותם לבתי מגורים בכל הקשור לחומרת העבירה. חברה מתוקנת אינה יכולה להסכין עם מצב בו רכוש אזרחיה, כמו גם רגשותיהם וזכותם לשלווה ולביטחון כמו גם הכבוד למוסדות הדת, יהפכו להפקר. ביצוע עבירות דוגמת אלו שביצע הנאשם, פוגע קשות ברגשות הציבור הרבה מעבר לנזק החומרי שנגרם", כתב השופט בגזר הדין וציין: "לא ניתן להתייחס לעבירות אלו באמירה כי מדובר "רק" בעבירות רכוש, ועל בית המשפט להיות קשוב גם לנאקת הציבור הנורמטיבי, הסובל מתופעה קשה זו, והחש כי רכושו, ביטחונו ופרטיותו, הופכים להפקר, ציבור המאבד את האמון במערכת אכיפת החוק, כמערכת המסוגלת להגן עליו ועל רכושו, עד כדי פגיעה של ממש באמון הציבור, בשלטון החוק ויצירת תחושה של לית דין ולית דיין".
