שופט בית משפט השלום בחיפה, רמזי חדיד, דחה תביעת דמי תיווך שהגישה חברה שלטענתה עובד מטעמה פעל לקידום העסקה. השופט הטיל ספק בכך שיש לעובד רישיון תיווך וקבע שהוא לא היה הגורם היעיל בעסקה והורה לחברה לשלם הוצאות בעשרות אלפי שקלים.
על פי התביעה, בעל הדירה בקרית ביאליק, חתם על הסכם עם התובעת, חברה העוסקת בתיווך נדל"ן, לצורך מכירתה. לאחר החתימה הגיע אחד מעובדי החברה שנטען כי הוא מתווך, תלה שלט גדול בחזית הדירה בו נרשם "למכירה" ואת פרטי הקשר עמו. רופא שיניים שהמרפאה שלו סמוכה הבחין בשלט ופנה למתווך ונחתם הסכם תיווך גם בין הרופא לבין החברה, והוא ביקר בדירה. בחלוף שנה נוספת חתמו המוכר והרופא על הסכם לרכישת הדירה תמורת 2.5 מיליון שקל, אולם הצדדים לעסקה סירבו לשלם דמי תיווך לחברה.
החברה טענה כי ההיכרות בין הנתבעים נוצרה על ידי המתווך מטעמה, כאשר לאור הפעולות בהן נקט – הוא היה הגורם היעיל בהתקשרותם בהסכם המכר. מכאן, לטענתה, שהיא זכאית לדמי התיווך ולסכומים נוספים בסכום כולל של כ-160 אלף שקלים.
תלו שלט
מנגד נטען שלמעט תליית השלט, המתווך לא עשה כלום כדי למכור אותה. בנוסף, לא הוכח שיש לו רישיון תיווך. לדברי המוכר, בתום תקופת הבלעדיות הוא תלה שלט נוסף מיוזמתו, ורק בשל כך התכנסו הצדדים לחתום על הסכם המכר.
השופט חדיד שדלה את בקשת החברה, ציין בפסק הדין כי על פי החוק מתווך זכאי לקבל דמי תיווך רק בהתקיים מספר תנאים, כמו החזקה ברישיון תיווך והשופט הדגיש שהחברה לא הציגה לבית המשפט רישיון תיווך על שם העובד שליווה את הצדדים לעסקה ודי בכך כדי לדחות את התביעה.
אולם, השופט הוסיף שהחברה התקשתה להוכיח גם שהמתווך היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב מאחר שאותו "מתווך" כלל לא הגיע לעדות. במצב שנוצר העד היחיד מטעם החברה בנוגע לפעולות שבהן נקט ה"מתווך" היה אחד ממנהליה, אלא שהאחרון הודה כי מעולם לא פגש בעצמו את הצדדים לעסקה ושאת כל המידע ביחס להתקשרות קיבל מהעובד וקבע שמדובר בעדות מפי השמועה, אשר אינה תורמת לבירור השאלה האם ה"מתווך" אכן היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות הנתבעים בהסכם המכר.
_______________________________________________
