מה שהחל בכתב אישום חמור נגד תושב הצפון בגין תקיפה, איומים, תקיפת שוטר ועוד הסתיים בימים האחרונים בזיכוי, זאת לאחר שבית המשפט קבע כי הנאשם חווה התקף אפליפטי לפני האירוע שהשפיע על מצבו בעת המעשה.
על פי עובדות, כתב האישום, ללא כל סיבה נראית לעין, פתח הנאשם את דלת הרכב שעה שמספר נשים שהו ברכב. המתלוננות החלו להיאבק בנאשם, בעודו מנסה להכניס חלק מגופו לתוך הרכב. אחת המתלוננות אף ריססה אותו בגז פלפל אולם הנאשם לא חדל ממעשיו, חטף מידיה את מכשיר הנייד והטיחו ארצה. הנאשם הוסיף לתקוף את אחת המתלוננות באגרופים בראשה ואיים עליה.
בהמשך לכך, לאחר הגעת השוטרים ניסה הנאשם לתקוף אחד מהם, בעודו מתפרע ומתנגד. גם בתחנה, בטרם הוכנס לתא המעצר, הכה הנאשם את אחד השוטרים במכות אגרוף, ולאחר שהוכנס לתא ניסה לנשוך את ידו של השוטר.
אחראי למעשיו?
הנאשם, עצמו בחור צעיר ללא עבר פלילי, לוקה במחלת האפילפסיה, נשלח לבדיקה פסיכיאטרית בעניין כשירותו ואחריותו לעמוד לדין. בחוות הדעת מטעם הפסיכיאטר המחוזי עלה, כי הנאשם אינו מסוגל להסביר את התנהגותו בעת ביצוע העבירה. הוא סיפר ששתה שתי כוסות ויסקי, הרגיש סחרחורת וערפול, זוכר שיצא מהבית של הדוד והלך ברחוב זוכר שהתקרב לרכב ולא זוכר מה שקרה אחרי. הפסיכיאטר במסקנותיו קבע כי במועד ביצוע העבירה היה הנאשם שרוי במצב בלבולי חריף על רקע שתיית אלכוהול ומחלת האפילפסיה ולא היה אחראי על מעשיו.
מחוות הדעת עלה ספק באשר לגורם בגינו בעטיו נגרם המצב. עמדת התביעה היתה כי המעשים נגרמו משום השימוש בחומרים ועל כן הסייג הרלוונטי הינו סייג השכרות ורק ביחס לחלק מהעבירות, בעוד שהסנגור טען כי לנאשם קמה הגנה מהותית מלאה וכי המעשים בוצעו על רקע המחלה. לצורך חיזוק הטענה לפיה הנאשם פעל תחת התקף אפילפטי, פנתה ההגנה למומחה דוקטור אילן בלט – רופא נוירולוג מומחה, שבעברו ניהל את המחלקה הנוירולוגית בבית החולים שיבא, ומתמחה בתחום האפילפסיה.
דר' בלט, לאחר שעבר על החומרים ובדק את הנאשם, מצא כי ההסבר הסביר להתנהגותו של הנאשם באירוע הוא מצב פוסט אקטלי, מצב שלאחר התקף אפילפטי בו קיימת חזרה להכרה עם בלבול ושיבוש בתהליכי בקרה ושיפוט ולאחר מכן אמנזיה. במצב זה עשויה להופיע גם התנהגות אלימה, והוא עלול להימשך שעות וגם יממה. מצב רפואי שלא היה יכול להיות אחראי למעשיו. גם לאחר שהוגשה חוות הדעת התביעה עמדה על עמדתה, כי לנאשם עומדת הגנת שכרות חלקית בלבד ועל כן רק ביחס לחלק מהעבירות שבכתב האישום, כשהיא דוחה את הטענה כי המעשים נעשו על רקע מחלת האפילפסיה.
ללא קשר לשתיית אלכוהול
בסיכומו של דבר, בית משפט השלום בקריות קיבל את התזה של ההגנה ומומחה ההגנה במלואה והורה על זיכויו של הנאשם מחמת היעדר שליטה. בית המשפט קבע כי כבר על סמך חוות הדעת מטעם הפסיכיאטר המחוזי התעורר ספק סביר בדבר תחולת סייג היעדר אחריות, כאשר חוות הדעת של הפסיכיאטר המחוזי ושל ההגנה למעשה משלימות האחת את השנייה ומתיישבות ללא כל סתירה.
"חוות דעת של מומחה ההגנה", נכתב בהחלטת ביהמ"ש, "הוסיפה לאתגר את ראיות המאשימה ולחייבן לתת מענה הולם למסקנות המצטרפות של שתי חוות הדעת… ראיות המאשימה הוסברו באופן משכנע באמצעות עדותו של מומחה ההגנה מבלי שהתעוררה כל עילה לקבוע קביעה, כעתירתו של בא כוח התביעה, כי עדותו של המומחה נוגדת את ידיעותיו המקצועיות ומהווה 'עדות מטעם".
עוד נכתב: "למעלה מן הצורך, שכן ישנו קושי לבסס הרשעה על סמך הבסיס הראייתי שהוצג, נקבע כי גם אם לשיטת המאשימה מצבו של הנאשם הושפע משילוב הטיפול התרופתי ואלכוהול, הראיות מותירות ספק שמא התקיים סייג השכרות, בהעדר מודעות בכוח ובפועל לאפשרות כניסה למצב". מה גם מומחה ההגנה שלל אפשרות לקשר בין שתיית אלכוהול להתקף והמאשימה הסכימה עם עדות הנאשם כי נטל את התרופות שנרשמו לו".
