האם הדייר השתמש בנכס כבית בושת?

גבר ששכר דירה בירושלים, בבניין בבעלות הקדש דתי, נתבע על כך שלא שילם שכירות במשך כ-7 שנים ואף הואשם בניהול בית בושת במקום – מה קבע ביהמ"ש?
גילי סיוון-כהן |
משוא פנים של השופט. אילוסטרציה shutterstock
אילוסטרציה shutterstock

למרות הטענות של כולל, כי הדייר בדירה שבבעלותם, משתמש במקום כבית בושת ואינו משלם להם שכירות מזה כשבע שנים, שופטת בית המשפט בירושלים, מיכל הירשפלד, דחתה את התביעה וקבעה שאין לפנות את הדייר שמתגורר במקום מאז שנת 1965 ואף הורתה לכולל לשלם הוצאות משפט בסך של כ-11 אלף שקלים.

על פי התביעה, מדובר בגבר ששכר דירה בירושלים בת 3.5 חדרים, החל מאמצע שנות השישים, הממוקמת בבניין בבעלות הקדש דתי, לאחר מותו של הדייר המקורי, אביו, בשנת 2012, הוא המשיך להתגורר בדירה בגפו. הכולל טען שהדייר הפעיל בדירה בית בושת ולא שילם דמי שכירות במשך שנים ובינואר 2019, כמעט 54 שנים לאחר תחילת השכירות, הוגשה נגדו תביעת הפינוי.

לדברי הכולל, הדיירות המוגנת היתה שייכת לאב בלבד ולא עברה לבן, וכאמור העלתה טענות לפינוי בשל שימוש לא חוקי ואי תשלום דמי שכירות, בסך 420 אלף שקל עבור שבע השנים האחרונות. מנגד, הדייר טען כי הוא עומד בדרישות החוק להיחשב כדייר מוגן, וכי הטענה בדבר הפעלת בית בושת אינה מבוססת.

כאמור השופטת הירשפלד דחתה את התביעה, לאחר שקבעה שהטענה בדבר שימוש לא חוקי לא הוכחה. כמו כן, השופטת ציינה שהכולל ידע על מגורי הדייר ואביו בדירה מאז אמצע שנות השישים ולא דרש תשלום שכירות במשך שנים רבות.

לא הוכיחו את טענות התביעה

בנוסף, ממסכת הראיות עלה שהאב שילם סכום משמעותי בתחילת השכירות, שייתכן שנחשב כדמי מפתח. לכן, נקבע שהאב היה דייר מוגן והבן ירש את זכויותיו כדייר מוגן, מאחר שהתגורר עם אביו לפחות חצי שנה טרם פטירתו. ובסיכומו של דבר הטענות לפינוי נדחו, והדייר הוכר כדייר מוגן.

השופטת ציינה כי גם אם אי תשלום השכירות ייחשב לעילת פינוי, בנסיבות הייחודיות של מגורים רבת שנים ללא דרישת תשלום, גילו המתקדם ומצבו הכלכלי של הדייר, ראוי להעניק לו סעד מן הצדק למניעת הפינוי.

"בנסיבות שפורטו", כתבה השופטת, "עניינו כידוע בדירת מגורים בה מתגורר הנתבע עשרות רבות של שנים ולמעשה רוב חייו. הנתבע הוא בעשור השביעי של חייו ומצבו הכלכלי אינו טוב. הנתבע מתגורר בנכס מכח הסכם שחתם אביו, שלא כלל תשלום חודשי וגם אם היה עליו לשלם תשלום כלשהו לתובע, הרי שזה לא נדרש במשך עשרות רבות של שנים, כאשר הנתבע האמין שאינו חייב בתשלום. רק בשנת 2018, לאחר שהחליט בעל הבית 'לעשות סדר בענייניו' פנה אל הנתבע בדרישה ולאחר מכן בתביעה, בה לראשונה נדרש הנתבע לשלם לו כספים. בנסיבות אלה, גם אם היתה קמה לתובע עילת פינוי הרי שסנקציית הפינוי אינה הולמת את נסיבות ההפרה הנטענת וכל הנסיבות שפורטו לעיל תומכות במתן סעד מן הצדק לנתבע".

________________________________________________

לצפייה ודירוג כבוד השופטת מיכל הירשפלד

שתף את הכתבה ב:
רוצים להשאר מעודכנים בכל מה שחם בעולם המשפט?
הורידו את אפליקציית אוביטר:

אפליקציית אוביטר לאנדרואיד https://bit.ly/31H6hrk

אפליקצית אוביטר לאייפון https://apple.co/31GhGHV

לדף הפייסבוק שלנו https://bit.ly/32LKr5E

להצטרפות לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו https://obiter.co.il/ask-lawyer

אתר החדשות המשפטיות obiter.co.il עושה כל מאמץ לאתר זכויות על תמונות וסרטונים המתפרסמים בו. אולם לעיתים התמונות והסרטונים מופצים ברחבי הרשת ולא מתאפשרת הגעה למקור החומר הויזאולי, לכן בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר office@obiter.co.il

צרו איתנו קשר בנוגע לכתבה:

    נגישות