היא מצאה בעדויות השוטרים "סתירות ותמיהות ״ ופסקה כי "לא ניתן על יסוד עדויותיהם לקבוע, כי הוכח שהנאשמים הפעילו כוח שאינו סביר". ולא העניקה לעדות השוטרים משקל גדול של אמינות.
על פי כתב האישום שהוגש נגד האם והבן: תשעה שוטרים הגיעו לביתו של א' כשבידיהם צו חיפוש, בעקבות חשד לסחר בסמים. צו החיפוש נקב בשמו של הנאשם, אך ציין את הכתובת של אמו. לנאשם עצמו כתובת אחרת. הצו לא הכיל מספר תעודת זהות – זאת כאשר באותה כתובת מתגורר אדם אחר בשמו של א'. בסמוך לכניסה לבניין הבחינו השוטרים בנאשם. לאחר שהציגו בפניו את הצו הוא אמר להם שמדובר בבית הוריו וכי הוא אינו מתגורר בדירה.
בינתיים, הגיעה גם אמו למקום וסירבה גם היא לאפשר לשוטרים לעלות לדירה. השוטרים טענו שהשניים תקפו אותם, הכו וחנקו וכי א' אף ניסה לחטוף מאחד השוטרים את אקדחו. אחרי כל זה, השוטרים פרצו לדירת האם וערכו את החיפוש. הם לא מצאו דבר. נגד השניים הוגש כתב אישום חמור.
א' ואמו טענו, באמצעות עורכות הדין אביטל אמסלם ואורית חיון מהסנגוריה הציבורית, כי א' לא מתגורר בדירה מאז שנת 2006. א' סיפר בעדותו שביקש מהשוטרים להניח לאמו, חולת סרטן. אך הם דחפו אותה לרצפה.
כשניסה להרגיע את הרוחות, מצא גם הוא את עצמו על הרצפה, כשאחד השוטרים בועט בו. האם סיפרה בעדותה שבסך הכל נגעה באחד השוטרים בידו. השופטת, יעל פרדלסקי, השתכנעה כי צו החיפוש לא היה חוקי.
רובה של הכרעת הדין מוקדש לשאלה האם הכח שהפעילו הנאשמים בנסותם למנוע את החיפוש הבלתי חוקי היה בלתי סביר. היא לא קיבלה את עדויות השוטרים.
עוד ציינה השופטת כי באירוע נכחו 15 עדים שאינם שוטרים, אולם המשטרה לא מצאה לנכון לזמן איש מהם לעדות בבית המשפט. "נטל ההוכחה מוטל על כתפי המאשימה- המשטרה שלא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח אשמת הנאשמים, ומנגד הוכח כי לשוטרים לא היתה סמכות חוקית לבצע חיפוש בדירה", כתבה השופטת פרדלסקי בהכרעת הדין. "לפיכך מצאתי לזכותם מכל המיוחס להם בכתב האישום".
