בית משפט השלום בבית שאן קיבל לאחרונה תביעת לשון הרע שהוגשה כנגד הנתבעים, בגין פרסומים בפייסבוק.
על פי הנטען בכתב התביעה , הנתבע 1 הוא מייסד ומנהל קבוצת הפייסבוק "מרימים את טבריה מהקרשים" המונה כ-16,000 חברים.
התובעת טענה כי הקבוצה הייתה "שופרו" של הנתבע 1, במאבקו נגד ראש העירייה, וכי הנתבע 2 הוא חבר מועצת העיר ושותפו הפוליטי של נתבע 1.
במהלך שיח שנערך בקבוצה בו נטלו חלק התובעת ונתבע 2 בעניין פוסט שהעלה דובר העירייה בקבוצה מקבילה, הגיב הנתבע 2 בעניין התמונה בה נראית התובעת ליד דובר העירייה: "חיכיתי לתגובה שלך.
כרגיל לא השתנת, כנועה מלוקקת ומחויבת וזה אחרי שסיימת למצוץ??(הכוונה לקוביות השוקולד שקיבלת מהדיוטי), בטוחני שהדובר יקנה לך "מתנה" גדולה".
לטענת התובעת, היא נדהמה למקרא תגובתו הנ"ל של הנתבע 2, נתקפה חלחלה, חשה בושה ומבוכה מהפרשנות הזולה שהעניק לתמונה, וכי הוא מייחס לה ביצוע אקט מיני.
התובעת הגישה תלונה במשטרה על הטרדה מינית כנגד הנתבע 2, שבהמשך נסגר מסיבות שאינן ידועות לתובעת.
לטענתה, בעקבות ההחלטה על סגירת התיק כנגדו, החל הנתבע 2 לנהל מסע השפלה וביזוי נגדה, כאשר באחד הימים העלה הנתבע פוסט לקיר הקבוצה, בו הודיע על סגירת התיק נגדו, תוך חשיפת פרטי התובעת ותוכן התלונה, באופן הבא: "לקראת שבת האחרונה קיבלתי תשובה (ידועה מראש) המודיעה לו על סגירת תלונה שהגישה נגדי הבתולה והענוגה והחסודה בשם פלוני, תלונה על הטרדה מינית, לא פחות ולא יותר. בפרקליטות ובמשטרה הבינו היטב במי עסקינן וכן בא סופה של האפיזודה המבזה והמבישה".
לטענת התובעת בפוסט נוסף חשף אותה הנתבע בשמה וכן את מספר תעודת הזהות שלה ומספר הנייד, וכן תיארה בתיאורים פוגעניים ומבזים כמי ש"עוסקת במקצוע העתיק בעולם" , וכן "למעשים שעושה הגברת ללא בושה בימים ובלילות אין לי מילה זנותית אחרת מלהזכיר ביראה את המקצוע העתיק ביותר בעולם".
כנגד נתבע 1, שכזכור מנהל את קבוצת הפייסבוק, טוענת התובעת כי היה מודע לכל הפרסומים שהעלה נתבע 2, אך לא עשה דבר להסרתם. על כל זה היא תבעה באמצעות בא כוחה עו"ד יקיר רנד פיצוי בסך 250,000 ש"ח.
שם בדוי באתר החדשות
הנתבעים, באמצעות בא כוחם עו"ד יוחאי נעמן, ביקשו בכתב ההגנה לדחות את התביעה על הסף מאחר והתביעה הינה חלק ממסע הכפשה שח ראש העירייה זאז, וכי במסגרת הקבוצה נוהלה ביקורת והבעת דעות על פעילות העיר טבריה. עוד טענו כי עם הגשת התלונה במשטרה, מיהר דובר העירייה להעלות את העניין כאייטם חדשותי באתר 'רוטר', תחת שם בדוי. עוד טענו התובעים כי הפרסום שנעשה ביחס לאותה תמונה, הינו אחד מיני רבים אשר יש בהם כדי להדגים את השיח שהיה נהוג באותם ימים, ימי מערכת בחירות, וכי התובעת לקחה חלק פעיל בקבוצת הפרלמנט בשיח בעל אופי מיני מובהק והייתה בעלת נוכחות דומיננטית באותן התכתבויות, והוסיפו כי לתובעת לא נגרם כל נזק מהפרסום.
"אם זה לא זנות מה זה?"
השופטת אינעאם דחלה-שרקאוי, נדרשה בפתח דבריה לשאלה הכללית האם ניתן להחיל לשון הרע על פרסום באינטרנט. בשורה של פסקי דין שניתנו בשנים האחרונות, נראה כי ישנה מגמה לפיה בתי המשפט אימצו את תחולת חוק לשון הרע גם על פרסום באינטרנט, ולאחרונה העניין עוגן בשני פסקי דין של העליון.
לאחר מכן נבחנו השאלות האם מדובר בלשון הרע, האם עומדת לנתבע הגנת אמת דיברתי והגנת תום הלב, ומהו סכום הפיצוי ההולם במקרה ולא עומדות ההגנות.
השופטת קבעה כי אכן הדברים שנכתבו מהווים לשון הרע, כאשר ישנן רמיזות מיניות בולטות. לחיזוק עניין זה הפנתה השופטת לתשובתו של נתבע 2 בחקירתו הנגדית. השאלה שהופנתה אליו הייתה, "למה אתה חושב שהיא זונה?", הנתבע השיב כי לא אמר שהיא זונה. על כך הקשה בא כוח התובעת ושאל: "אתה חושב שהמקצוע העתיק בעולם זה זנות?", "יכול להיות שכן ויכול להיות שלא", ענה הנתבע. "אם זה לא זנות מה זה?", המשיך בא כוח התובע. "התכוונתי אולי למילה הגסה", ענה הנתבע. "לא רשמתי את המילה הזו כי באותה תקופה אני נפגעתי בצורה רצינית עד כדי כך שילדיי ומשפחתי אמרו לי שאם הוגשה תלונה ומתנהלת מערכת כזו למה אני לא מגן על שמי וחלק מההגנה הייתה לפרסם את התלונה וסגירת התיק. אני לא מתכוון להיתמם ואני אומר שהייתה כוונה לפגוע כי הייתי בחקירה ולקחו ממני טביעות אצבע אבל לא ירדתי למילים כאלה. כתבתי בצורה מחושבת".
פוגעים בשמה הטוב
לפיכך קבעה השופטת כי הפרסום מתאר את התובעת כמי שמנצלת כישורים מיניים על מנת לקדם את ענייניה. הפרסומים, כך קבעה השופטת, פוגעים בשמה הטוב, עלולים להשפיל אותה ולבזות אותה בעיני הבריות. מכאן קבעה כי פרסומיו של נתבע 2 עונים על הגדרת לשון הרע. לגבי נתבע 1, מנהל קבוצת הפייסבוק, הזכירה השופטת את תשובתו הנחרצת כי,"אני עומד מאחורי כל הפרסומים שפורסמו באתר. אם היה משהו לא בסדר הורדתי. כל פעם שראיתי משהו לא בסדר הורדתי". מכאן שהנתבע 1 הוא בעל השליטה והמפעיל של הקבוצה, ולכן יש לחייב גם אותו.
גם את טענת הנתבעים להגנות הקבועות בחוק דחתה השופטת, תוך שהיא קובעת כי אמנם יש עניין ציבורי בפרסום אודות סגירת התיק, אך ללא כל התיאורים אודות הנתבעת. גם לעניין תום הלב לא השתכנעה השופטת כי הפרסום נעשה כך, ולכן דחתה את שתי הטענות להגנה מן החוק.
בסופו של דבר פסקה השופטת כי התובעת תקבל פיצוי בסף 30,000 ש"ח בגין עוולת לשון הרע ובגין פגיעה בפרטיותה.
