רשמת בית משפט השלום בבאר שבע, מיטל חלפון – נזריאן, דחתה תביעה כספית על סך 50 אלף שקלים לתשלום פיצויים ללא הוכחת נזק לפי חוק איסור לשון הרע, שלפיה הנתבע אמר לעורך דין במקצועו, כי הוא "רמאי", "נוכל", "שקרן", "מזייף מסמכים" ומהווה "בושה למקצוע עריכת הדין".
על אף דחיית התביעה הרשמת לא פסקה הוצאות.
לטענת עורך הדין התובע, בכתב התביעה ובסיכומיו דרישתו לפיצוי ללא הוכחת נזק, נוגעת לשלושה פרסומים המהווים לטענתו לשון הרע ואשר פורסמו על ידי הנתבע בעל פה ובפומבי.
הפרסום הראשון, לטענתו, התרחש לטענתו בתוך אולם בית המשפט, בתום דיון בתביעה השיטרית כאשר עם מסירת פרוטוקול הדיון לידי ב"כ הנתבע, נטען כי אז קרא הנתבע בקול לעבר הרשם הבכיר: "אדוני המדובר בבושה. העורך דין רימה אותי, הם גנבו ממני ציודים וזייפו מסמכים וככה הם עשו לכל הלקוחות שלהם שעזבו אותם כולם. זה שיטה אצלם. צריך לקחת לו את הרישיון. הוא רמאי. בושה של עורך דין".
הפרסום השני התרחש לטענת התובע, בתום הדיון, מחוץ לאולם בית המשפט אך, בתוך כתלי בית המשפט. התובע, נטען, יצא מאולם בית המשפט נטען כי הנתבע המתין עם לבוא המעלית וצעק לעברו: "אני אדאג שאתה תשלם על כל מה שעשית. אני אזיין אותך. אולי עליהם אתה יכולת לעבוד, אבל אני יעשה לך בית ספר ואני אתן לך לשלם על כל מה שעשית לאנשים האלה. אתה בושה של עורך דין. אתה רמאי ונוכל. זייפת מסמכים אני יזיין אותך. אולי עליהם אתה עבדת אבל אני ישים גם 10 מיליון שקלים ואני אפגע בך ובילדים שלך".
סמוך לאחר מכן בעוד הצדדים עדיין ממתינים לבוא המעליות נרשמה הוצאת הדיבה השלישית, כך לפי התביעה.
לדברי עורך הדין, הנתבע התבקש על ידי בא כוחו לחדול מהטחת עלבונות בתובע והוא אף ניסה לאחוז בנתבע על מנת למנוע ממנו להתקרב ולנסות לפגוע פיזית בתובע. נטען כי הנתבע השתחרר מאחיזת ידו של בא כוחו וניסה לחתור למגע ולהגיע פיזית אל התובע אשר היה במרחק של כחמישה מטרים ממנו, אולם הוא נעצר וצעק לעבר העורך דין: "אני אפגע בך ובילדים שלך. אני איש עשיר וגם אם אני אצטרך לשים 10 מיליון שקלים, אני אפגע בך ואזיין אותך ואני אקח ממך את הילדים שלך".
בתביעה נטען, כי התובע לא השיב לדברי הנתבע אך שב לאולם בית המשפט על מנת לדווח לבית המשפט על שאירע מחוץ לאולם. נטען כי עם חזרתו לאולם בית המשפט הודיע התובע לרשם על שאירע והרשם הבכיר שאל את התובע האם ברצונו שיקרא לנציג משמר בתי המשפט. נטען כי התובע חש בסכנה מידית לחייו עקב האיומים וההכפשות שהטיח בו הנתבע ועל כן, השיב בחיוב. נטען כי עם יציאת התובע ובא כוחו מבית המשפט מלווים על ידי נציג משמר בית המשפט, ניגש התובע להגיש תלונה במשטרה שעניינה איומים. כמו כן, נטען כי עם שובו למשרדו ערך התובע פרוטוקול ובו העלה על הכתב נסיבות האירועים הנטענים.
הרשמת חלפון נזריאן, החליטה לדחות את התביעה וציינה כי האמירות נאמרו מחוץ לאולם בית המשפט מיד עם תום הדיון, אך התכליות שלשמן נועדה ההגנה הקבועה בסעיף 13 (5) היו שרירות וקיימות במועד בו התרחשו האירועים הנטענים.
"האמירות הללו נאמרו מיד בסמוך לאחר הדיון", כתבה בפסק הדין. "למעשה דקות לאחר סיומו בפני הרשם ונגעו על פני הדברים לדיון שהתקיים בין הצדדים. אני סבורה כי על אף הפגיעה בזכותו של התובע לכבוד אשר אין ספק שנפגעה כתוצאה מהדברים שהטיח בו הנתבע מחוץ לאולם ובנוכחות אחרים, בנסיבות המקרה דנן, יש לתת בכורה לחופש הביטוי ולאינטרסים העומדים בבסיס ההגנה".
"אני מודעת היטב", כתבה הרשמת, "לקשיים שיש בעמדה זו ולנימוקים שבגינם אין להרחיב ההגנה הקבועה בסעיף כפי שפורטו לעיל בהרחבה גם בהצעת המלומדים שהובאה לעיל, ואולם, נוכח פסיקת בית המשפט העליון והטעמים המנויים בה ונוכח הגישה המרחיבה שניתנה לפרשנות המילים 'שנעשה תוך כדי דיון' בפסיקת בתי המשפט השונים, פתיחת שערי בית המשפט לתביעות מסוג התביעה דנן, תוביל לטעמי, למדרון חלקלק ולריבוי הליכים משפטיים בין צדדים אשר מתדיינים זה מכבר בהליכים משפטיים אחרים. כמו כן, הדבר יגזול מבית המשפט זמן שיפוטי יקר ומשאבים רבים על מנת לברר מה התרחש בהליכים שיפוטיים אחרים לפני מותבים שונים. בין היתר, בית המשפט יידרש להיכנס לעובי הקורה על מנת להכריע אם הדברים שנאמרו על ידי צד להליך המשפטי במסגרת הליך אחר נאמרו בתום לב או בזדון, האם היה בהם אמת או שהם שקריים".
עוד הוסיפה הרשמת: "לא זו אף זו, צדדים בעלי ממון או יכולת להגיש תביעות באופן קל ומהיר יחסית יוכלו כאסטרטגיה להפעיל לחצים על צדדים חלשים יותר על ידי הגשת תביעות נוספות ובכך, לפגוע בעקיפין ביכולת העמידה שלהם וכן באפשרות לנהל ללא מורא את הדיון אשר כבר מתקיים בין הצדדים ואשר טרם הסתיים. בכל הכבוד הראוי, סעיף זה נועד למנוע הליכים אלה ויש בו אמירה מפורשת של המחוקק המעדיפה את חופש הביטוי על פני הערכים האחרים הנפגעים – הזכות לכבוד והשם הטוב. בסעיף זה, הנוגע לדיון בפורום מסוג בית משפט, נקודת האיזון נעה לעבר חופש הביטוי אף אם הביטוי נאמר בחוסר תום לב".
_____________________________________________________
