שופט בית משפט המחוזי בתל אביב, רחמים כהן, דחה בקשה לתביעה ייצוגית נגד רשתות בתי הקפה גרג, לנדוור, קפה קפה, ארומה וארקפה, לאחר שנטען כי הן מוכרות מיצי פירות אך מציגות אותם כמיץ טבעי. השופט כהן קבע כי הבקשה הוגשה ללא תשתית ראייתית ומשפטית ראויה.
הבקשה לאישור התובענה עניינה היה בטענה בדבר הפרת הוראות הדין, והטעייה בכך שהמשיבות מוכרות מיצי פירות המוצגים כ"מיץ טבעי". אך בדיקות מעבדה שנערכו העלו שהמיצים מכילים חומרים משמרים, וככאלה אינם מיצים טבעיים כהגדרתם על פי דין. על פי הנטען בבקשת האישור, לפני מספר שנים שודר תחקיר בטלוויזיה, במסגרתו הוצגו בדיקות מעבדה שנערכו למיצים שנמכרו על ידי חמש רשתות קפה גדולות, ממנו עלה שמיצים אלה מכילים חומרים משמרים מסוג חומצה בנזואית או חומצה סורבית. סכום התובענה הייצוגית עמד על 500 מיליון שקלים.
המבקש טען שהוא נוהג לצרוך מיצי פרי מסוג המיצים שהמשיבות מציעות ללקוחותיהם. המשיבות מציגות את המיצים לקהל לקוחותיהם כ"מיץ טבעי". לשיטת המבקש, מיץ טבעי הוא מיץ שאינו מכיל חומרים משמרים, אלא מכיל פרי שנסחט במקום העסק בלבד. רשתות בתי הקפה, באופן הצגת המיצים בתפריט כמו גם באתרי אינטרנט, הטעו את לקוחותיהן בכך שגרמו להם להאמין שהם צורכים מיץ טבעי, אולם צרכו מיצים המכילים חומרים משמרים.
בכך, גם פגעו באוטונומיה של המבקש ושל חברי הקבוצה. המשיבות לא ציינו על גבי המיץ את רכיביו ובכך פעלו בניגוד לסעיף 5 לתקנות בריאות הציבור. הקבוצה שבשמה הוגשה הבקשה לאישור היא, "כל לקוח של המשיבות שרכש אצלן מיץ הנחזה להיות מיץ סחוט ו/או טרי, ותחת זאת רכש והכניס לקרבו ללא ידיעתו מיץ הכולל חומרים משמרים כל זאת בתקופה של 7 השנים שקדמו להגשת תובענה זו".
מנגד, באי כוחן של רשתות בתי הקפה טענו שיש לדחות את בקשת האישור על הסף, בשל העדר יריבות והעדר עילה כלפיהן. המשיבות הן בעלות הזכויות בסימן המסחר: "גרג קפה מאוד" ו"קפה קפה", ומעניקות זכות לשימוש בסימן המסחר לזכיינים, אשר כל אחד מהם מהווה יישות משפטית נפרדת. מעבר לכך, המבקש נעדר עילה אישית כלפי המשיבות, משום שלא טען בבקשת האישור כי רכש מיץ אצל מי מהמשיבות, ולא ציין את הסניף שבו רכש את המיץ, איזה מיץ רכש, והאם קדם להזמנת המיץ בירור לגבי תכולת המיץ עם נותני השרות מטעם המשיבות.
"ניכר, שהמבקש לא ביצע בדיקות מינימאליות מתבקשות לביסוס טענותיו ולא הציג טעם עובדתי/משפטי המייחס אחריות כלשהי למי מסניפי המשיבות. המבקש מפנה להוראות חוק שונות בדבר סימון תזונתי, אלא שחובת הסימון חלה על מוצר מזון ארוז מראש, ולא על כוס מיץ הנמכרת בבית קפה/מסעדה", נכתב בתגובה.
עוד הוסיפו באי כוח הרשתות: "למבקש לא נגרם כל נזק, וברור כי אין כל קשר סיבתי בין רכישת מיץ שנרכש מהמשיבה ובין נזק שממילא לא נגרם. חומר משמר מצוי ברוב המוצרים הנמכרים בשוק המזון, הוא אינו מסוכן לבריאות ולפיכך ניתן לגרוס, כי למבקש וליתר חברי הקבוצה הנטענת לא נגרם נזק, בהקשר זה".
כאמור, השופט כהן דחה את הבקשה וכתב בהחלטתו כי בקשת האישור הוגשה ללא תשתית ראייתית ומשפטית ראויה. לא הוכחה עילת תובענה אישית וממילא לא הוכחה קיומה של קבוצת נפגעים, ולא הוכח שנגרם נזק עקב הטעיה. אולם השופט לא פסק הוצאות, מאחר ו-"עם זאת, בקשת האישור הובילה לשינוי בהתנהלות המשיבות. נראה, שבניגוד לאופן הצגת המיצים של המשיבות עובר להגשת בקשת האישור, המשיבות מציגות בתפריט את המשקאות הקרים, כולל מיצי פרי, תחת הכותרת "משקאות קלים" והוסר הכיתוב "מיץ טבעי"".
____________________________
