שופט בית משפט השלום בעפולה, ויסאם חיר, הורה לעיתון מקומי לשלם פיצוי בסך 24,500 שקלים, כולל שכר טרחת עו"ד והוצאות, לעורך דין מקומי לאחר שפורסמה כתבה בעיתון על חקירת משטרה נגדו , וזאת מבלי שקיבלו את תגובתו לחלק מהדברים.
על פי התביעה, לפני מספר שנים קיבל התובע שהינו עורך-דין במקצועו הודעה מעיתון מקומי (שבינתיים נסגר) היוצא לאור באלפי עותקים וכן מפרסם גם בפייסבוק, בה ביקשו את תגובתו לכך שעיריית עפולה התלוננה נגדו במשטרה. התלונה היתה על כך שפתח דף פייסבוק הנחזה להיות דף פייסבוק של העירייה, וכן איים להעלים ילדים ממשפחת בעל תפקיד בעירייה.
עורך הדין ענה לאנשי העיתון כי עיריית עפולה לא התלוננה נגדו במשטרה וכי הוא לא נחקר על משהו שקשור לילדים של עובד העיריה. הוא נחקר רק על התלונה שלו עצמו, ואם הכתב יפרסם שקרים הוא יתבע אותו שוב, וכי על העיתון לציין שהעיתון שילם לעורך הדין 7,500 שקלים בגין תיק לשון הרע אחר.
הנתבעים פרסמו בעמוד הפייסבוק של העיתון את גיליון העיתון, ולמחרת פורסם גם העיתון עצמו. בשני הפרסומים נכללה הכתבה, שלטענת עורך הדין כללה פרסומים המהווים לשון הרע. התיק עצמו, כאמור, נסגר בעילה של עבריין לא ידוע, ולטענת עורך הדין הנתבעים ידעו על סגירת התלונה ואף קיבלו עותק מאישור הסגירה בעת שקיבלו מהמשטרה, על פי צו בית המשפט, עותק מתיק החקירה. והוא פנה אליהם בדרישה לפרסם את ההחלטה העדכנית בדבר סגירת התלונה וניקוי התובע מכל חשד. אולם, הנתבעים, כביכול, סירבו לעשות כן.
בכתב ההגנה הכחישו הנתבעים את טענות התובע. נטען, כי הכתבה אינה מהווה פרסום לשון הרע כהגדרתו בחוק איסור לשון הרע, וכי לחילופין הפרסום חוסה תחת הגנת "אמת הפרסום", וכי כל מה שפורסם הינו אמת. נטען, כי הנתבעים לא סירבו לפרסם תיקון לכתבה, אלא טענו כי במסגרת הכתבה לא דווח כי התובע נחקר בגין התלונה שהוגשה על ידי עיריית עפולה אלא רק דווח שהוגשה כנגדו תלונה על ידי העירייה. משכך, לא קמה חובה מכוח סעיף 25א לחוק איסור לשון הרע לפרסם תיקון. בנוסף נטען, כי התובע לא פנה בכתב לאמצעי התקשורת וכי בכל מקרה הפניה שנעשתה על ידי התובע היתה כבר בשלב בו העיתון נסגר ולא ניתן יותר לפרסם תיקון.
השופט חיר קיבל את התביעה בחלקה, וקבע כי בכל הקשור אודות תלונת עיריית עפולה כנגד פתיחת דף פייסבוק הנחזה לעמוד פייסבוק עירוני, הפרסום האמור חוסה תחת הגנת "אמת הפרסום". אולם הפרסום באשמה מרומזת בפלילים בקשר לילדים ואי הבאת התגובה המלאה של התובע לכך הציגו את התובע באור פלילי, בפרט נוכח העובדה כי המדובר בילדים.
משכך, על פי השופט חלק זה ענה על ההגדרה של פרסום לשון הרע והנתבעים לא הוכיחו קיומה של הגנת "אמת הפרסום" בנוגע לחלק זה. השופט חיר גם לא מצא מקום לקבל את טענת התובע כי היה על הנתבעים לרכוש מודעה בעיתון אחר ולפרסם בה את העדכון שהתיק נגדו נסגר.
"בענייננו, מדובר בכתבה שפורסמה בעיתון מקומי בעל תפוצה רחבה וכן פרסום במרשתת, באמצעות עמוד הפייסבוק של העיתון. המדובר בפרסום הכולל ייחוס ביצוע עבירות פליליות בגינן, כביכול, התובע שהינו עורך דין במקצועו, זומן לחקירה במשטרה וזאת תוך אזכור עובדה נוספת לפיה התובע הושעה מלשכת עורכי הדין לחודש. לא הוכח קשר בין ההשעיה מלשכת עורכי הדין לבין התלונות בגינן, כביכול, התובע נחקר", נכתב על ידי השופט חיר בפסק הדין.
השופט הוסיף: "כמו כן, העיתון מופץ במקום מגוריו ובאזור משרדו ותחום פעילותו של התובע כעורך דין. כמו כן, דווח אודות חקירה בגין מספר תלונות וכן נכללה רמיזה שכביכול קיים עניין עלום נוסף שקשור לילדים. בנוסף, מהראיות שהוגשו לתיק עולה, כי הפרסום נעשה על סמך הודעת טקסט מטעם דובר המשטרה (הודעה שלא הוכחה ולא הוגשה במסגרת הראיות) מבלי שנעשו בדיקות נוספות, ומבלי שננקטו אמצעים זהירות נוספים לצורך אימות המידע ובדיקת תוכנו. בנוסף, הפרסום כולל דיווח אודות מקרה נוסף לגביו לא התבקשה תגובת התובע. מנגד, נמצא שהתובע כן נחקר במשטרה לכל הפחות בגין תלונה אחת וכי בפועל היתה תלונה נוספת שהוגשה מטעם עיריית עפולה".
_________________________
