שופטת בית משפט המחוזי מרכז בלוד, ריקי שמולביץ, דחתה ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה, שדחה תביעת דיבה אותה הגישה עורכת דין נגד עורך דין אחר, בשל דברים אותם כתב כלפיה בתשובה לבקשה לסילוק על הסף.
על פי התביעה המקורית, עורך הדין הגיש תגובה לתשובה לבקשה לסילוק על הסף, שבמסגרתה טען כלפי המערערת, אשר לא הייתה צד להליך, את הדברים הבאים: "אין בכוונת הח"מ להיגרר למחוזות אליהם הפליגה המשיבה ומי מטעמה וישמור לעצמו את ידיעותיו אודות אשת מנהל המשיבה, עיסוקיה, אופיה ויחסיה אל מול גורמים שלישיים שאינם מנהל המשיבה, ודי "לחכימא ברמיזא" (כמו גם נטילת הכספים אותה מבצעת ביחד עם מנהל המשיבה), ברם שנראה כי מנהל המשיבה כבר נענש דיו".
בגין התבטאות זו הגישה המערערת את התביעה האמורה לבית משפט השלום בפתח תקוה, במסגרתה ביקשה לחייב את המשיב לשלם לה פיצוי סטטוטורי בסך 100,000 שקלים.
בפסק הדין קבע בית משפט בפתח תקווה כי אומנם התבטאות עורך הדין, הגם שמוטב שלא הייתה נכתבת, נעשתה תוך כדי דיון משפטי, ולפיכך היא בגדר פרסום מותר בהתאם לסעיף 13 בחוק. בחינת לשונו של סעיף 13 בחוק, בראי מכלול הוראותיו ותכליתו, מעלה כי ישנו תנאי יחיד לחסינות האמירה והוא אמירתם "תוך כדי הדיון". תנאי זה זכה לפרשנות מרחיבה בפסיקה. לפיכך יש להחילו גם על דברים שנאמרו ביחס לצד שלישי שאינו צד להליך המשפטי, ובלבד שהדברים נאמרו תוך כדי הדיון ופורסמו לצדדים במשפט, להבדיל מפרסום לעיניהם של זרים לדיון.
כאמור, עורכת הדין הגישה ערעור על ההחלטה, תוך כדי שציינה שבית המשפט לא ערך אבחנה בין התבטאות במסגרת הליך משפטי, החוסה תחת הגנת החוק, לבין התבטאות בוטה, שנאמרה באופן מכוון במטרה להשפיל ולבזות, ועושה שימוש לרעה בהליך המשפטי ככסות.
כאמור גם שופטת המחוזי, שמולביץ, לא קיבלה את הערעור למרות שקבעה כי מדובר בהתבטאות מבישה, אשר אין ולא היה לה מקום בכלל, ובין כותלי בית המשפט בפרט. "מצופה מעורכי דין, שהם קציני בית המשפט, לנהוג בכבוד ובאיפוק כלפי חבריהם למקצוע. התבטאותו של המשיב חורגת משמעותית מנורמת התנהגות זו. אמנם הפרסום, ככזה שנעשה במסגרת ההליך השיפוטי, חוסה תחת הגנת החוק ואינו מהווה עילה לתביעה. עם זאת על בית המשפט להביע מורת רוחו מהתבטאויות בוטות מסוג זה", כתבה השופטת בהחלטתה. כאות למורת הרוח של בית המשפט מאופן ההתבטאות, ביטלה השופטת שמולביץ את חיוב התובעת בהוצאות המשיב, שפסק בית משפט השלום.
פרשנות של עו"ד אדי בליטשטיין, עורך דין לשון הרע:
"בפסק הדין שניתן היום על ידי בית המשפט המחוזי נדחה ערעור, אשר עסק בדברי לשון הרע אשר נאמרו במסגרת דיון משפטי. קביעתו של בית המשפט המחוזי התבססה על ההגנה הקבועה בסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע.
"קביעה זו אכן תואמת את המדיניות בה נוקטים רוב בתי המשפט, בכל הקשור להגשת תביעת לשון הרע בגין אמירות פוגעניות בדיונים בבית המשפט או במסגרת כתבי הטענות. יחד עם זאת, חשוב גם להכיר פסיקה שונה של בית המשפט המחוזי.
"כך, לדוגמה, נפסק בע"א 800-05-16 אלון בן צור נ' אבירם כהן (פסק דין מיום 15.6.2017):
"לא נועדה כלל ההגנה שבסעיף 13(5) להעניק כעין חיסיון מוחלט לכל בעל דין החפץ להשתלח בחברו, ובלבד שייעשה הדבר במסגרתו של הליך משפטי. נועדה הגנה זו לאפשר לכל בעל דין לטעון את טענותיו, תהיינה אשר תהיינה, ללא שייאלץ לחשוש השכם וערב, שללא קשר לגופן של מחלוקות, ייתקל בטענות ללשון הרע שיסיטו את הדיון מאותן מחלוקות הטעונות הכרעה לגופן. ובפשטות הדברים, ככל שביחס להליך משפטי נתון חפץ בעל דין להעלות טענות ענייניות כלפי חברו, ראוי לאפשר לו זאת ללא שיחשוש מחוק איסור לשון הרע. אך כל זאת כשאין המדובר בפרסומים זדוניים ופוגעניים שאינם נחוצים לבירור המחלוקות לגופן".
"פסיקה זו של בית המשפט המחוזי פותחת פתח מסוים להגשת תביעות לשון הרע גם בגין אמירות פוגעניות שנאמרו/נכתבו במסגרת הליכים משפטיים, אך ישנו סיכוי לא מבוטל שבתי משפט אחרים יראו בפסיקה זו פסיקה חריגה לאור פסיקות בית המשפט העליון בסוגיה זו בדיוק".
_____________________________
לצפיה ודירוג כבוד השופטת ריקי שמולביץ
_____________________________
