עובד בחברת ביטוח עזר להעביר ארון משרדי במקום עבודתו, ונפגע בשל כך בגבו. הוא הגיש תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף, שנגרמו לו בהעברת הארון, ושופטת בית המשפט בפתח תקוה, אשרית רוטקופף, קיבלה את התביעה ופסקה לו פיצויים בסך כ-100 אלף שקלים, ועוד תשלום של כ-25 אלף שקלים שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט.
על פי התביעה, התובע הועסק בחברת הביטוח בתפקיד כלכלן ובקר כספים. לטענתו, במהלך יום עבודה הוא נתבקש, ביחד עם עובדים נוספים, לסייע בהעברת ארון ממשרד אחד לאחר. מדובר היה בארון גדול מידות, אשר לצורך הוצאתו מדלת החדר והכנסתו לחדר האחר היה צורך להטות את הארון על צידו, כאשר בעת הטייתו, הוצאתו והכנסתו החזיק התובע את הארון על גבו, כשכל משקל הארון לוחץ ונופל עליו. עקב כך, החל התובע לטענתו לחוש כאבים בגבו עם הקרנה לרגל שמאל, ובהמשך הוא אובחן כסובל מנזק שורשי כרוני בגב התחתון ונזקק, ביו היתר, לטיפולי פיזיותרפיה.
בתביעה ציין התובע כי מפעם לפעם הוא התבקש על ידי גורמים שונים בנתבעת לעזור בסחיבה של ריהוט כזה או אחר. התרשלות הנתבעת כלפיו באה לידי ביטוי, בין היתר, בכך שלא סיפקה לו סביבת עבודה בטוחה, הפגינה זלזול ואדישות לביטחון עובדיה ובכלל זה לתובע, הורתה לו לבצע פעולות במהלך עבודתו, כגון הרמות משאות, בניגוד להגדרת תפקיד והנהיגה שיטת עבודה מסוכנת. פגיעת התובע הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, וועדה רפואית של המל"ל קבעה את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור 10%.
מנגד, חברת הביטוח טענה בין היתר, כי ככל שהתובע אכן הזיז ארון, הרי שהוא לא הונחה לעשות כן ואם עשה כן, הדבר היה על דעתו בלבד. "תאונות קורות ואין אנו מצויים במשטר של אחריות מוחלטת: לא לכל פגיעה יש כתובת ולא תמיד מתגבשת רשלנות. לא ברור איזו רשלנות צומחת לנתבעת מקום בו התובע טוען כי עזר לחברה לעבודה בהזזת ארון, ובכל מקרה יש לייחס לתובע בנסיבות העניין אשם תורם בשיעור של 100% לתאונה, מאחר והתובע הוא שגרם לעצמו להיפגע והוא זה אשר יצר את הסיכון", נכתב בכתב ההגנה, בו הכחישה חברת הביטוח את טענת התובע כי הוא נתבקש במקום העבודה לעזור מפעם לפעם בסחיבה של ריהוט. ולטענתה, ככל שהתבקש לעזור, המדובר בנסיבות בעזרה בין עמיתים לעבודה על דעתו של התובע, וללא כל הוראה מצד הנתבעת, וחברת הביטוח בשום שלב לא סיכנה את התובע או העמידה אותו בסכנה כלשהי.
בסיכומו של דבר, השופטת רוטקופף קיבלה את התביעה, וכתבה בהחלטתה כי אינה מוצאת גם לייחס אשם תורם לתובע מאחר והבקשה לעזרה בהזזת הארון, באה מצד גורם ניהולי ובכיר יותר. "לא נעלמה מעיני טענת הנתבעת בסיכומיה אודות זאת שמבקשת העזרה, לא הייתה ממונה על התובע ובתוך כך לא נתנה לו כל הנחיות מבחינה מקצועית. העובדה שהיא לא הייתה הממונה הישירה של התובע והוא לא היה כפוף לה, אינה מפחיתה מרשלנותה של הנתבעת במקרה דנן אלא רק מעצימה אותה", כתבה השופטת בהחלטתה. השופטת הוסיפה: "מקום בו בקשת העזרה באה ממי ששימשה בזמנים הרלוונטיים בתפקיד בכיר וניהולי, הרי שגם אם התובע במקרה כזה לא היה כפוף ישירות אליה, יש בבקשת העזרה מצד גורם שכזה כדי לצמצם, באופן טבעי, את שיקול הדעת של התובע בכל הקשור לברירת הסירוב לבקשה".
_____________________
