עיריית קרית שמונה הרסה קיר שנבנה ללא היתר, וחייבה את בעל הנכס בתשלום של למעלה מ-18 אלף שקלים. שופט בית משפט השלום בצפת, מוהנד חליאלה, קבע כי צו ההריסה היה חוקי אולם התשלום היה מוגזם, והורה לבעל הנכס לשלם לעירייה סכום של 6800 שקלים כולל הוצאות ושכר טרחת עו"ד.
על פי התביעה, אותה הגישה עיריית קריית שמונה, היא ביקשה לחייב את הנתבע, שהוא עובד מחלקת החינוך בעירייה, בעלות ההריסה של קיר אותו בנה בשטח שיפוטה ללא היתר, בסכום של 18,172 בגין עבודה של שופל ומשאית. העירייה טענה כי פרסמה מכרז להריסת הקיר וכי אף קבלן לא השתתף בו, ועבודה של צו הריסה יקרה יותר מהריסה מרצון.
הנתבע טען כי צו ההריסה אשר על בסיסו נהרס הקיר אינו חוקי, והסכום שהוא נדרש לשלם, 18,172 שקלים בגין עבודה של שופל ומשאית למשך שעה ותשע דקות, מופקע בעליל ובלתי סביר. עוד טען כי הקבלן שביצע את ההריסה, מר אלי זגורי, הוא אביו של בא כוח העירייה, והוסיף וטען כי הגשת התביעה היא חלק ממסע רדיפה של העירייה נגדו, ששורשיו בכך שהוא סירב לחתום על טופס בקשת הצטרפות לעמותה למען הקשיש.
עם תחילת הדיון, השופט חליאלה דחה את טענת הנתבע כי יש לדחות את התביעה, מאחר שצו ההריסה המנהלי אינו חוקי. "הנתבע אינו מכחיש כי הומצא לו, כתובה במפורש זכותו של הנתבע לפנות לבית המשפט ולבקש ביטול הצו. משלא ניצל זכות זו, הפך הצו לחלוט. הנתבע מושתק מלבוא כעת ולטעון כי העובדות ששימשו בסיס למתן הצו אינן נכונות, וכן הטענות בדבר רדיפה ואכיפה לא שוויונית לא הוכחו", כתב השופט בהחלטתו.
באשר למחיר המופקע אותו דרשה העירייה, בא כוח של העירייה הצהיר במהלך הדיון כי "הקבלן נתן הצעה לעיריית קרית שמונה. ברגע שיש קבלן, כשאין הרבה קבלנים שמוכנים להרוס בתוך העיר, מי שנותן הצעה מתקבל". השופט חליאלה לא קיבל את הטענה הזאת. "בכתב התביעה לא נטען כיצד נקבע הסכום, לא נטען כי נוצרה התחייבות כדין מטעם העירייה וכי ההתחייבות עונה על דרישות החוק. וגדולה מזו – לא נטען כי העירייה שילמה לקבלן את סכום התביעה או חלק ממנו. היסודות העובדתיים הנדרשים להתהוותה של התחייבות כספית כדין מטעם העירייה, כמו גם עצם התשלום בפועל, הם חלק מעילת התביעה. שכן מדובר בגוף מנהלי הפועל על פי דין. אם התחייב שלא כדין לשלם, אין התחייבות זו יכולה לשמש עילת תביעה – בבחינת מעילה בת עוולה לא תקום זכות תביעה. לשון אחר – העובדה כי הקבלן שביצע את ההריסה דרש ( או אפילו קיבל) מהעירייה סכום מסוים עבור הריסת הקיר, אין די בה כשלעצמה כדי להקים עילת תביעה נגד הנתבע לגבי מלוא הסכום", נכתב בפסק הדין.
כאמור, בסיכומו של דבר השופט קבע כי הסכום אותו דרשה העירייה הינו מופקע. "על פי דו"ח הביצוע שהגישה העירייה, נדרשו שעה ותשע דקות של עבודה לצורך הריסת הקיר. סכום שעולה כפי עשר ממחיר רגיל. לדרוש 18,172 שקלים בגין כשעת עבודה של בייגר ומשאית זהו בהחלט סכום מופקע בעליל. זה המקום לציין כי לא נטען כי נדרשה התערבות המשטרה – דבר שכרוך בהוצאות גבוהות. כל הסכום נדרש אך ורק בגין עבודת הבייגר והפינוי".
