שופט בית משפט לענייני משפחה בנצרת, אסף זגורי, פסק בתביעה למזונות קטינות, זאת חרף קיומו של הסכם שקיבל תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני ובו הוסכם כי האב ישלם לאם 5,000 שקלים מזונות מדי חודש.
השופט זגורי קבע כי בנסיבות העניין הוכח שחלקו של האב בסיפוק צרכי הקטינות מגיע הרבה מעבר לסכום המוסכם ועל כן הושת עליו חיוב בהתאמה של 7,792 שקלים.
השופט חייב את האב גם בהוצאות ושכ"ט עורך דין בסך 3,000 שקלים.
על פי התביעה שהוגשה על ידי הגרושה, היא והנתבע בני זוג לשעבר אשר נישאו ונולדו להם 4 בנות. טרם הנישואים, חתמו הצדדים על הסכם ממון, אשר קיבל תוקף של פס"ד לאחר נישואיהם. בהסכם זה ביקשו הצדדים לעגן הבעלות הנפרדת בנכסים שצבר האב קודם לנישואין.
לפני מספר שנים הגישה האם תביעות נגד האב בגין מזונות, משמורת ותביעה רכושית ונכרת בינהם הסכם שלום בית אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין וכן נקבע היקף החיוב של האב במזונות הקטינות ב-5,000 שקלים בחודש. הצדדים המשיכו להתגורר יחדיו תחת קורת גג אחת עד לחודש יוני השנה שבו הגישו בקשה לגירושים והם התגרשו זו מזה.
לטענת התובעת בן זוגה לשעבר לא היה נאמן לה, בגד בה עם מספר נשים והמשיך בבגידותיו.
על כן, טענה, הגישה נגדו את התביעות. לדבריה, הנתבע החתים אותה על ההסכם בבית הדין הרבני בחטף, ובו היא מסכימה למזונות 4 הקטינות בסך 5,000 שקלים בלבד.
לטענת האם, הקטינות זכאיות למזונותיהן מכוח ההסכם כאמור והן מכוח הדין האישי העברי החל על הנתבע, חיוב המזונות ישמור על כבודן, מעמדן וצרכיהן.
עוד הוסיפה כי ההסכם בו נקבע כי דמי המזונות יעמדו על 5,000 שקל נעדר תוקף מחמת שהגירושין לא אושרו מכוחו והקטינות לא היו צד לו.
לטענת האם, מאז עזיבתו של האב את הבית, חרף התחייבויותיו והסכמות הצדדים ללינת הבנות אצלו כל סופ"ש שני ועוד לילה באמצע השבוע, הרי שבפועל הבנות מעולם לא לנו אצלו.
כשהוא כבר לוקח אותן להסדרי שהות מדובר במספר שעות מצומצם.
האם לדבריה, בארבע השנים האחרונות אינה עובדת, אינה משתכרת לא כעצמאית ולא כשכירה ואינה זכאית לגמלה מהמוסד לביטוח לאומי, נוכח העובדה שאביה חלה והיא סעדה אותו. לפני מספר חודשים אביה נפטר, וכעת נוכח משבר הקורונה יש לה קושי במציאת עבודה, וזאת גם בהתחשב במצב המשק וגם בעובדה כי 4 הבנות לומדות בזום מהבית ונוכחותה נדרשת לסייע להן לעבור את שגרת יומן ולתפקד.
לאם הזכות לבעלות בחנות המושכרת לצדדים שלישיים, ודמי השכירות המשתלמים עומדים על סך כ-11 אלף שקלים ולאחר ניכוי מיסים– 7,000 שקלים נטו.
הכנסת האב, לטענת האם, מסתכמת בסך של 54 אלף שקלים ולדבריה סך המזונות הדרושים כולל הוצאות אחזקת המדור (לא כולל הוצאות מדור) על סך 22 אלף שקלים. בנוסף היא עותרת לחייב את האב במלוא הוצאות חינוך ובריאות חריגות.
השופט זגורי קבע כי הסכם המזונות אושר על ידי בית הדין הרבני ללא שזה "דן ופסק" כמשמעות דיבור זה בבג"ץ 4407/12. "ההסכם", כך לפי השופט, "אמנם אינו בטל, אך מצד שני אינו חוסם דרכן של הקטינות לברר ולתבוע מזונותיהן.
לפיכך יש לראות בהסכם ממון "'נקודת פתיחה'".
על פי החלטת בית המשפט, אם יוכח כי שיעור השתתפות האב בסיפוק צרכי הקטינות עולה על סכום זה הרי שאז הוא יחויב בסכום גבוה יותר ולא לפי הנספח.
לאחר בדיקה, קבע ביהמ"ש כי האב צריך להגדיל את שיעור תשלום המזונות בכ-50 אחוזים והורה לו לשלם את מזונות בנותיו הקטינות והחזקת המדור בסך 7,792 שקלים בחודש, רטרואקטיבית החל מחודש יולי השנה.
