בעלת חנות בגדים תבעה בבית המשפט השלום בבאר שבע ספקית בגדים, לאחר שהספקית הגיעה לחנותה וכינתה אותה נוכלת לעיני כל, צילמה את האירוע והפיצה לאחר מכן את הסרטונים. בעקבות כך, היו מקומות שסירבו לספק לה סחורה והיא נאלצה לסגור את החנות. השופטת, רחל טיקטין עדולם, קבעה כי אכן מדובר היה בלשון הרע, וחייבה את ספקית הבגדים בפיצוי של 15 אלף שקלים, וכן 5,850 שקלים שכר טרחת עו"ד.
בין בעלת החנות לממכר בגדי נשים וספקית הבגדים התגלע סכסוך כספי. בעלת החנות טענה כי ספקית הבגדים סיפקה לה סחורה פגומה, והפקידה צ'ק ביטחון שקיבלה. בעלת החנות ביטלה את שאר ההמחאות. בעקבות כך, ספקית הבגדים תבעה את בעלת החנות, ובית המשפט הורה לה לשלם לספקית 5500 שקלים, וכן להשיב לה את כל הסחורה שנותרה בידה בקונסיגנציה.
אולם במהלך הסכסוך, כך על פי תביעת לשון הרע, לאחר חילופי דברים במסרונים, ספקית הבגדים הגיעה אל החנות, גידפה והשמיצה אותה לעיני לקוחות ולעיני ילדים. במעמד האירוע כינתה הנתבעת את התובעת: "נוכלת ונוכלת סדרתית". הנתבעת המשיכה להכפיש את התובעת גם מחוץ לחנות, כאשר בסמיכות לחנות נמצא בית קפה. פרט לכך הנתבעת הסריטה חלק מהאירוע, ופרסמה והפיצה את הסרטון לאנשים אשר עובדים עם התובעת שנים רבות, בין היתר לידי ספקים עימם עובדת התובעת, וזאת על מנת לפגוע בתובעת. בעקבות הפצת הסרטונים, היו מקומות שסירבו לספק לתובעת סחורה.
עוד הוסיפה בעלת החנות, כי בעקבות המקרה נפגע מחזור המכירות של החנות, והיא נאלצה לסגור את החנות. בתביעה נטען כי האמירות, שנאמרו על ידי הנתבעת בנוכחות אחרים, היו אמירות קשות ומופרכות ופגעו בתובעת. הסרטונים שהופצו פגעו בפרטיות התובעת, בשמה ובכבודה והביאו לביזויה, וספקית הבגדים ביצעה עוולות לפי חוק הגנת הפרטיות, ולפי חוק איסור לשון הרע.
בכתב ההגנה נטען כי התובעת לא זכאית לפיצוי כלשהו בגין דברי ביקורת והבעת דעה של הנתבעת כלפיה, אשר נסמכו על עובדות מבוססות, כפי שעולה גם מההסכמות בהליך שהתקיים בבית המשפט בדימונה. הדברים שאמרה הנתבעת לתובעת אינם מהווים לשון הרע כהגדרתם בחוק. הנתבעת הגיעה לחנות על מנת לנסות ליישב הסכסוך העסקי שניטש בין הצדדים, ודברי הביקורת שהשמיעה הנתבעת כלפי התובעת הם אמת ונאמרו בתום לב מוחלט.
בסופו של דבר, השופטת טיקטין עדולם קבעה כי אכן מדובר בלשון הרע, והורתה כאמור על הספקית לשלם לבעלת החנות פיצוי. "דומה כי כינוי של התובעת כנוכלת מול לקוחות, בתוך בית העסק שלה, הינו כינוי שעשוי לבזות אותה ולפגוע בעסק שלה. אין זה משנה אם הלקוחות הן גם חברות של התובעת אם לאו. כינויה של בעלת חנות כנוכלת בתוך החנות, לאור יום, לעיני לקוחות – מכפישה ומבזה את התובעת ועשויה לפגוע במשלח ידה", כתבה השופטת, והוסיפה: "הנתבעת לא הוכיחה את טענת ההגנה "אמת דיברתי", שכן, כמפורט לעיל, בהליך בבית המשפט בדימונה הושגה בין הצדדים פשרה, בה אין מנצחים או מפסידים".
____________________________
