החוק בישראל קובע שבמקרה בו אדם אינו מותיר אחריו צוואה, רכושו עובר לאחר מותו ליורשיו החוקיים. חלוקת העיזבון מתבצעת כך שבן זוגו של המת מקבל את המיטלטלין, בעוד שאר העיזבון מתחלק בצורה שווה בין בן הזוג לבין הילדים, צאצאיהם או הורי המוריש.
במידה והמוריש מותיר אחריו רק בן זוג ואחים, בן הזוג יורש שני שליש מהעיזבון והאחים את השליש הנותר. כמו כן, אם ערב מותו של המוריש היה בן הזוג נשוי לו שלוש שנים או יותר וגר עמו בדירה שכלולה (חלקה או כולה) בעיזבון – הוא יקבל את כל חלקו של המוריש באותה דירה.
למה לערוך צוואה?
סדר הירושה לעיל הוא ברירת המחדל החוקית ובמידה והוא אינו מקובל עלינו, הדרך היחידה לשנותו היא באמצעות צוואה. את הצוואה עורכים מסיבות שונות ובהן רצון לדאוג תחילה לבן הזוג ולא לחלק את העיזבון בינו לבין הילדים, מניעת העברה של הירושה לנושים, התניה של זכות היורשים בנכסי העיזבון בתנאים שונים, השארת שליטה מסוימת על גודל הרכוש ועוד.
בהקשר הזה ראוי לציין שחוק הירושה מכיר בזכויות בן הזוג הידוע בציבור, אך הוא נוטה להערים קשיים ונדרשת הוכחה של הקשר. במקרים שבהם קיימת מחלוקת על הירושה עם ילדי המוריש, הוכחת הקשר מהווה אתגר ומלווה בהליך משפטי ארוך ויקר ולכן צוואה היא הפתרון הנוח ביותר.
מה התנאים לעריכת צוואה כדין?
לפי הדין אפשר לערוך ארבע צורות שונות של צוואה, אך המקובלת והמומלצת ביותר היא צוואה בפני עדים. זו צוואה שנערכת במספר תנאים ספציפיים: בכתב, על ידי עורך דין, עם תאריך וחתימת המצווה, בשפה שמובנת למצווה עם תרגום נוטריוני לעברית, בנוכחות שני עדים בגירים וכשרים ובחתימת ידם לאחר שהמצווה הצהיר בפניהם שזו צוואתו.
מלבד התנאים הפורמליים ישנם תנאים מהותיים למתן תוקף לצוואה. ראשית, על המצווה להיות כשיר לפעולה המשפטית ולכן אין תוקף לצוואה שניתנת על ידי קטין, פסול דין או אדם שלא מסוגל להבחין בטיבה. חוסר כשירות לעריכת צוואה כולל רקע פסיכיאטרי, נטילת תרופות פסיכיאטריות או תכשירים חזקים לטיפול במחלות קשות ועוד.
שנית, על עורך הדין לתשאל בקצרה את המצווה ולוודא שעל פני הדברים הוא אכן כשיר לערוך אותה. במידה ומתעורר ספק בכשרות המצווה מסיבה כזו או אחרת, על עורך הדין לדרוש ממנו אישור רפואי לכך שהוא אכן כשיר. כמו כן, אסור שמי שמוגדרים בצוואה כיורשים ייקחו חלק בעריכתה וחשוב לתשאל את המצווה לגבי היקף רכושו ולהצביע בפניו על נכסים שאינם מוגדרים כעיזבון.
