באחרונה הגישו לבית משפט השלום בנצרת שני חברי קיבוץ, תביעת לשון הרע, בסך 200 אלף שקלים נגד קיבוץ בצפון הארץ ואנשי הועד שלו, מאחר ולטענתם, למרות הליך גישור שניקה לחלוטין את שמם ממעילה מכספי הציבור, בהחלטת הועד נרשם, כי הגישור אינו מעביר מסר חד משמעי על הישנות מקרי גניבה.
לטענת התובעים הכל החל כאשר בשנת 2002 הקיבוץ עבר תמורות במבנהו ומקיבוץ הפך להיות ״קיבוץ מתחדש״. במסגרת השינויים המבניים הוחלט למחוק לחברי הקיבוץ ימי חופשה שנצברו בפועל. התובעת וחברי קיבוץ נוספים, לא הסכימו להשלים עם אובדן ימי החופשה, ולכן החל מאבק משפטי שהסתיים בקביעה לפיה אסור למחוק ימי חופשה בנסיבות שכאלו. "למין הרגע בו התובעת בחרה לעמוד על זכויותיה, היא זכתה לנאצות ולהתנהגות שהדעת מתקשה לעכל, לא כול שכן לסבול. ההתנהגות הקיצונית רפתה את ידי התובעת, עד שזו עזבה את מקום העסקתה", כתבו התובעים והוסיפו: "כשנה לאחר סיום ההעסקה כאמור, כרעם ביום בהיר הוגשה כנגד התובעת תביעת ענק על־סך 2,500,000 שקלים, בטענות למעילה בכספים; טענות הזויות שהופרכו עד האחרונה שבהן. בפועל, פשוט לא היו דברים מעולם".
בעקבות התביעה, נשלחו הצדדים לגישור ולפני חצי שנה, נכרת בין הצדדים הסכם גישור שקיבל תוקף של פסק דין ובהסכם הגישור נכתב ונקבע: ״הקיבוץ וכל מי מטעמו ו/או בשליחותו, חוזר מכל הטענות שטעו במסגרת התיק, בפרט אך לא רק, ביחס לנטילת כספים שלא כדין, כביכול, על ידי ד. בכל צורה ודרך״. פרט לכך, התנאי לגישור היה שחברת הקיבוץ שנתבעה, תוותר על כספים בסך 150 אלף שקלים, אשר הגיעו לה מתביעתה נגד הקיבוץ בשל ימי החופשה והחזרת 30 אלף שקלים בגין דמי אבטלה שקיבלה בתקופת חיפוש עבודה לאחר סיום עבודתה בקיבוץ. לאחר מתן תוקף להסכם הגישור, התובע יצר קשר עם אחד מחברי הועד במטרה לבצע פרסום משותף של הסכם הגישור, פנייתו, כך על פי התביעה, נשארה מיותמת מכל מענה, שאז התובעים, בחרו ליידע את חברי הקיבוץ על ההסכם.
מיד לאחר שהתובעים יידעו את חברי הקיבוץ על הגישור, שלחו אנשי הועד הודעה לכל חברי הקיבוץ מישיבת הועד בו נכתב: "חברי הוועד – התייחסו באריכות לתוצאה, והעלו תחושות קשות ואף התנגדויות לגבי מתווה הגישור והתוצאה שלו, שלטענתם אינה מעבירה מסר ברור וחד משמעי לציבור על הישנות מקרי גניבה או פגיעה שלא בדין בקהילה, למרות שלדבריהם ברור לכולם שהוצאו כספים במרמה ושעצם הנכונות להחזיר כספים, משמעותה הודעה".
קיבוץ כפר הנשיא ענה לשני התובעים עוד לפני הגשת התביעה וכתב במכתבו כי: "בנסיבות הנ״ל טרוניותיהם של מרשיך ביחס לפרוטוקול הישיבה, בה הובא הסכם הגישור לאישור הקיבוץ, אינם אלא לעג לרש. בישיבה הנ"ל, לא נאמרה כל אמירה אשר ניתן לראות בה כלשון הרע, ולא בכדי אין מכתבך שבסימוכין מביא ציטוט כלשהו מאיזו שהיא אמירה בפרוטוקול הנ״ל אשר יש בה כדי להוות הרע ושלא פורסמה קודם לכן ביחס למרשיך, לרבות במסגרת ההליך האזרחי, שהתנהל בדלתיים פתוחות!", נכתב במכתב התשובה של הקיבוץ שהוסיפו: "למותר לציין כי אין הפרוטוקול הנ״ל מציג את מרשיך כ״עבריינים שגנבו" – כעניין שבעובדה…״ או כעבריינים נוכלים ומסוכנים״ כנטען, אלא כל שנאמר בפרוטוקול הנ״ל הינו כאמור בהקשר ומתוך ועל פי טענות הקיבוץ בהליך האזרחי במסגרת כתבי טענותיו, שלגביהם נדרש הקיבוץ להכריע באם לקבל את הסכם הגישור או אם לאו".
