נשיא בית הדין האזורי לעבודה בנצרת, מירון שורץ, הרשיע את קיבוץ עין גב ומרכז המשק בקיבוץ בעבירות של העסקה שלא כדין לחוק עובדים זרים, העסקה ללא היתר ולבעל תפקיד בקיבוץ עבירה של הפרת אחריות נושא משרה. על פי כתב האישום הקיבוץ העסיק נתין זר שהחזיק ויזת סטודנט.
על-פי עובדות כתב האישום, ערכו מפקחי רשות האוכלוסין וההגירה ביקורת אצל הנאשמת, במהלכה נמצא עובד, שאינו אזרח או תושב מדינת ישראל, ללא היתר עבודה כדין, שהועסק בקיבוץ בענף החקלאות כעובד וכאחראי על סטודנטים לחקלאות.
בכתב האישום טענה המדינה כי הקיבוץ קיבל את העובד לעבודה מבלי שהממונה או עובד משרד הפנים מטעמו אישר בכתב לעובד לעבוד בישראל. עוד נטען כי הקיבוץ קיבל את העובד ללא שהיה לו היתר לשהות שם ובישראל.
במהלך הביקורת החזיק העובד ברישיון מסוג א/2 כללי- משתלם, תלמיד- סטודנט, שתוקפו פג שנה לפני, כלומר העובד עבד משך שנה וחודש, ללא היתר.
הקיבוץ ומרכז המשק הגישו בתחילה בקשה לביטול כתב האישום מטעמי הגנה מן הצדק, אולם בקשתם נדחתה.
בהמשך נטען על ידם כי בכניסתם של המפקחים לחצרי הקיבוץ ומגורי העובדים, פעלו שלא כדין כיוון שהגיעו למקום ללא צו שיפוטי.
בהקשר זה, בין הצדדים לא היתה מחלוקת כי בתאריך הרלוונטי נערכה ביקורת מטעם מפקחי רשות האוכלוסין וההגירה אצל הנאשמת. כמו כן לא היתה מחלוקת כי ביקורת זו נעשתה על רקע מידע מודיעיני לפיו הנאשמת מעסיקה עובדים זרים שלא כדין.
לטענת הנאשמים, מאחר שבאותה העת היה מידע מודיעיני בידי המפקחים, דרך המלך להיכנס לחצרי הנאשמת הייתה באמצעות צו שיפוטי.
בית הדין קבע, כי הקושי התעורר כאשר צוות המפקחים נכנס אל מגורי העובדים ושם נעתר האחראי על העובדים הזרים לבקשת הפקח לאסוף עבורו את הדרכונים של העובדים הזרים.
"בשלב זה", נכתב בפסק הדין, "היה על הפקח להסביר לאיש הקיבוץ כי זכותו לסרב לכך מבלי שהדבר ישמש לחובתו. מעדותו של הפקח ומיתר הראיות שהוצגו בפני, ברור לכל כי האחראי בקיבוץ נתן את הסכמתו לכניסתם של המפקחים לחצר מגורי העובדים, אולם הסכמה זו לא הייתה הסכמת אמת ומדעת ולכן, בנסיבות העניין, קבלת דרכונו של העובד, התקבלה שלא כדין".
השופט הוסיף: "בהתאם לקווים המנחים שנקבעו בפרשת יששכרוב, לפיהם על בית הדין להפעיל שיקול-דעת בבואו לקבל את הראיות שהתקבלו שלא כדין, אני קובע שאין לפסול את הראיה (הדרכון) שהתקבל במהלך הביקורת ולא את הראיות הנגזרות שהתקבלו בעקבותיו, זאת נוכח נסיבותיו של האירוע. כאמור מעדותו של הפקח עולה כי כניסתם של המפקחים לחצרי מגורי העובדים הזרים, נעשתה בהסכמת האדם שהיה באותה העת אחראי על העובדים הזרים. כפי העולה מחומר הראיות, הביקורת נעשתה בדרכי נועם, ללא נסיבות חריגות".
בסיכומו של דבר, השופט שוורץ, קבע, כי הנאשמים ביצעו את העבירות המיוחסות להם בכתב האישום, לאחר שהוכח מעבר לכל ספק סביר כי הנאשמים ידעו שלצורך העסקת העובד נדרש היתר עבודה. "הנאשמים ידעו", כך נכתב, "כי העסקה כאשר לא קיים היתר, מהווה עבירה פלילית ולמרות זאת בחרו לפעול כפי שפעלו".
