בהחלטתו ציין הנשיא אורנשטיין כי ממכלול המסמכים שהוגשו, הבימה היא חברה מדממת, חדלת פירעון הן מהבחינה המאזנית והן מהבחינה התזרימית. חובותיה נאמדים בעשרות מיליוני שקלים, מעל 75 מיליון ₪ לעמדת המדינה על יסוד נתוני התיאטרון כמות שנמסרו לה על ידי החברה, ולמצער 45 מיליון ₪ כעמדת החברה עצמה, כאשר היא מצוייה בגירעונות כבדים. לכן, גם אם החברה נמצאת לגישתה בגבול רווחיות תפעולית, אין ביכולתה לשרת את חובותיה, השוטפים והרחוקים וזאת גם בהינתן משאביה המועטים.
החברה גם לא שילמה שכר עבודה למאות עובדים, לחלקם מאז חודש ספטמבר האחרון, לרבות ניכויים והפרשות; היא חייבת כספים לבנקים, למדינה לספקים, לנותני שירותים ופיזרה שיקים שאין להם כיסוי. ולדברי השופט גם אם תעמוד הבימה במלוא הקריטריונים שמזכים אותה לקבל את מלוא סכום התמיכה מהמדינה שנאמד בסך של כ-10 מיליון ₪, לא יהיה בכך כדי לפתור את המצוקה הכלכלית שבה מצוי התיאטרון
למרות זאת השופט אורנשיין קבע כי למרות שמדובר בחברה חדלת פירעון, הוא לא ראה מקום להורות עתה על פירוק זמני של החברה. ״החשיבות שבהמשך פעילות תיאטרון לאומי שחוגג 100 שנה להווסדו, הימנעות מפיטורי מאות עובדים וכן היתכנות להבראת החברה ככל שיינקטו הצעדים המתאימים״, כתב השופט אורנשטיין בהחלטתו והוסיף: ״לכן החלטתי לבחור בפיתרון אחר, של ייזום הסדר נושים כללי לחברה שיאפשר את הבראתה וייתן מענה למלוא התחייבויותיה ולכלל נושיה לרבות חובות העבר. מצופה שכל הגורמים המעורבים, ובהם הנושים, המדינה והעובדים יגלו פתיחות והבנה, באוזן קשובה ובנפש חפצה לסייע בהעלאת התיאטרון על דרך המלך״.
בסופו של דבר השופט קבע כי אינו סבור שיש ביכולת ההנהלה הנוכחית ליזום ולממש הסדר הבראה ומשכך מינה נאמנים מטעם בית המשפט אשר יקבלו את המושכות של ניהול הבימה, יפקחו על התנהלותה ויגבשו הסדר נושים שפניו הבראה.
״תקוותי שיעלה בידי הנאמנים להצליח במשימה הלא פשוטה שניצבת לפניהם ועל מנת שהמסך של הבימה לא ירד״, סיכם השופט אורנשטיין
