בית המשפט העליון הוציא צו מוחלט וקבע פה-אחד כי על שר המשפטים לממש את חובתו לפי סעיף 7(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: החוק), לפרסם ברשומות את רשימת המועמדים לתפקיד נשיא בית המשפט העליון תוך 14 יום ממועד מתן פסק הדין, ולכנס את הוועדה לצורך בחירת נשיא כאמור בסמוך לאחר חלוף פרק הזמן הנדרש לפי סעיף 11ב(א) לכללי השפיטה (סדרי העבודה של הועדה לבחירת שופטים), התשמ"ד-1984. בכל הנוגע לבחירת שופטים לבית המשפט העליון על-ידי הוועדה, נקבע כי אין עילה להתערב בה בעת הזאת.
מאז חודש אוקטובר 2023 לא מכהן נשיא במינוי קבע בבית המשפט העליון, ובית משפט זה פועל בהרכב חסר של שני שופטים, לאחר פרישתן מכס השיפוט של נשיאת בית המשפט העליון א' חיות ושופטת בית המשפט העליון ע' ברון. עובדה זו קשורה בהימנעות שר המשפטים (להלן: השר), אשר מכהן כיו"ר הוועדה לבחירת שופטים (להלן גם: הוועדה), מהפעלת סמכותו לפי סעיף 7(א) לחוק לכנס את הוועדה לצורך בחירת נשיא ושופטים לבית משפט זה. על רקע זה ביקשה העותרת כי בית המשפט יורה לשר להפעיל את סמכותו האמורה ולכנס את הוועדה לצורך בחירת נשיא ושופטים לבית המשפט העליון.
לב המחלוקת בין הצדדים הוא השאלה אם השר חייב לכנס את הוועדה לצורך בחירת נשיא בית המשפט העליון. לעמדת העותרת והיועצת המשפטית לממשלה, כאשר מתפנה משרת הנשיא כאמור, השר מחויב לכנס "במהירות הראויה" את הוועדה לצורך בחירת נשיא חדש; לגישתן, השר הפר בענייננו את חובתו. מנגד, השר טוען כי גם כאשר מתפנה משרת נשיא בית המשפט העליון, מוקנה לשר שיקול דעת אם יש למנות נשיא חדש; וכי מדיניות השר היא שאין למנות נשיא כאמור, אלא לאחר השגת הסכמה רחבה בוועדה למינוי זה.
חוות הדעת העיקרית נכתבה על-ידי השופטת וילנר, שהדגישה בראשית הדברים כי בנוגע לבחירת נשיא בית המשפט העליון על-ידי הוועדה חל ההסדר הקבוע בסעיף 7(ג)(1) לחוק, ולפיו לצורך בחירתו כאמור נדרש רוב רגיל בוועדה. השופטת וילנר ציינה בפסק דינה, כי אמנם מסור לשר שיקול דעת בשאלה מתי יש לכנס את הוועדה לצורך בחירת נשיא בית המשפט העליון; וכי השר רשאי להביא בחשבון את השקפתו בדבר הגעה להסכמה רחבה ביחס למינוי.
חריגה מהוראות הדין
הודגש כי לנוכח האמור; ואף על פי שבמשך למעלה משנה נמנע השר מכינוס הוועדה לצורך בחירת נשיא בית המשפט העליון, ולא מכהן בו נשיא במינוי קבע מיום 16.10.2023 – במסגרת הדיון בעתירה דנן כיבד בית המשפט את שיקול דעתו של השר, ואת ניסיונו להביא למינוי נשיא בית המשפט העליון על בסיס הסכמה רחבה בוועדה. בשל כך, ולנוכח רגישות הסוגיה, במשך פרק זמן משמעותי נמנע בית המשפט מהכרעה בעתירה ומהתערבות בשיקול דעתו של השר באשר להפעלת סמכותו הנדונה.
ואולם, הודגש כי מטיעוני השר עולה שמדיניותו היא שאין למנות נשיא לבית המשפט העליון כל עוד לא מושגת הסכמה רחבה ביחס למינוי; וכי דומה שמבחינת השר, אין מניעה שלא ייבחר נשיא לבית משפט זה במשך פרק זמן בלתי מוגבל. השופטת וילנר קבעה כי משמעות מדיניות זו היא הענקת משקל בלעדי ומוחלט לשיקול שעניינו הגעה להסכמה רחבה ביחס למינוי, ואי-הענקת כל משקל לתכלית העיקרית של החקיקה הרלוונטית – מניעת מצב שבו אין נשיא קבוע לבית המשפט העליון, בהתקיים התנאים הנדרשים למינוי לפי החוק; כמו גם אי-הענקת כל משקל לפגיעות ולנזקים הכבדים אשר נגרמים לבית המשפט העליון, לרשות השופטת ולמערכת אכיפת החוק, בשל אי-מינוי נשיא כאמור.
נקבע כי הלכה למעשה, מדיניות זו משנה את המנגנון הקבוע בחוק לבחירת נשיא בית המשפט העליון, וחורגת מהוראות הדין. הודגש כי לנוכח כל האמור, הרי שלמרות רגישותה הרבה של הסוגיה, ושאיפת בית המשפט להביא לסיומה ללא צורך בהכרעה שיפוטית, בנסיבות האמורות לא נותרה ברירה אלא להכריע בה לגופה ולקבוע כי מדיניות השר מנוגדת לדין ואינה יכולה לעמוד.
השופטת וילנר הוסיפה כי אין לקבל את טענת השר, שלפיה שופטי בית משפט זה מצויים בניגוד עניינים בכל הנוגע לדיון בעתירה. הודגש כי האינטרס שימונה נשיא בית המשפט העליון, אשר משמש גם כראש הרשות השופטת, אינו אינטרס פרטי של בית משפט זה, של שופטיו או של מי מהם, אלא אינטרס של הציבור כולו, בשים לב לחיוניות מינוי נשיא כאמור לתפקודן התקין של הרשות השופטת ושל מערכת אכיפת החוק במדינת ישראל. צוין, כי העניין של שופטים בכך שייבחר נשיא לבית המשפט העליון הוא עניין ציבורי אשר נובע מתפקידם וקשור אליו, וממילא אינו מהסוג שמקים ניגוד עניינים אישי אסור. עם זאת, הודגש כי לנוכח רגישות הסוגייה ונגיעתה למוסד בית המשפט העליון, יש לנקוט ריסון ואיפוק מרביים ביחס להפעלת ביקורת שיפוטית על האופן שבו מממש השר את סמכותו הנדונה; וכי כך פעל בית המשפט במקרה דנן.
ניגוד עניינים?
השופטת וילנר ציינה כי לנוכח כל האמור, הרי שבחלוף למעלה משנה, שבה נמנע השר מכינוס הוועדה לצורך בחירת נשיא לבית המשפט העליון; משהתברר כי אין מניעה מבחינתו שלא ימונה נשיא כאמור במשך זמן בלתי מוגבל; וכי מדיניותו אינה מייחסת כל משקל לתכלית החקיקה הרלוונטית – בנקודת הזמן הנוכחית אין מנוס מקביעה כי מדיניות השר מנוגדת לדין, וכי על השר לממש את חובתו ולכנס את הוועדה לצורך בחירת נשיא לבית המשפט העליון. לנוכח האמור, נקבע כי יש להוציא צו מוחלט, כמפורט בראשית הדברים.
בכל הנוגע לבחירת שופטים לבית המשפט העליון על-ידי הוועדה, נקבע כי בהינתן שהחוק דורש רוב מיוחד לצורך בחירתם, הרי שמדיניות השר, שלפיה יש לבחור שופטים כאמור על-יסוד הסכמה רחבה בוועדה, אינה מתעלמת ממטרת החקיקה הרלוונטית, ועל כן אין עילה להתערב בה בעת הזאת. עם זאת, הודגש כי חזקה על חברי הוועדה כולם, שינקטו בכל צעד אפשרי על מנת לקדם את הליך בחירתם של שופטים חדשים לבית המשפט העליון בהתאם לאמור בחוק.
השופט שטיין הצטרף לתוצאת פסק דינה של השופטת וילנר ולחלק מנימוקיה. השופט שטיין הגיע למסקנה זו מנימוקים משלו שבבסיסם לשון החוק, ההיסטוריה החקיקתית של הוראות החוק הרלוונטיות, והכלל של משפט מינהלי אשר קובע כי חובתו של בעל תפקיד שלטוני למנוע את שיתוק המערכת עליה הוא מופקד, לבדו או עם אחרים, הופכת את סמכותו לסמכות שחובתו להפעילה. כפועל יוצא מכך, שר המשפטים אמנם רשאי לקדם פשרות והסכמות, בין היתר, כדי להבטיח מינויי שופטים שמשנתם תואמת את השקפותיו הערכיות והאידאולוגיות, ובידו הסמכות והכוח שלא לכנס את הוועדה לבחירת שופטים, אולם בהגיעו לנקודת המשבר ולשיתוק המערכת של בתי המשפט שהחל להתהוות — כפי שקרה במקרה הנוכחי — הוא חייב לכנס את הוועדה במהירות הראויה.
"לכנס הוועדה במהירות"
השופט גרוסקופף הסכים לתוצאת פסק הדין והצטרף לעיקרי הנמקתה של השופטת וילנר. השופט גרוסקופף הדגיש כי על פי הוראות החוק הרלוונטיות, מעבר להיותו חבר בוועדה, לשר המשפטים לא ניתנה זכות עודפת במסגרת מנגנון הבחירה של נשיא לבית המשפט העליון, כגון זכות וטו בהצבעה או זכות הכרעה במקרה של שוויון בקולות.
שר המשפטים מכהן אומנם כיו"ר הוועדה, אך הסמכות שהוקנתה לו במסגרת זו, בקשר להליך הבחירה של נשיא לבית המשפט העליון, תחומה לכינוס הוועדה בהינתן צורך מערכתי במינוי נשיא, כאשר שיקולים אחרים שניתן לשקול בהקשר זה, ובכלל זה שיקול ההסכמה הרחבה, הם בהכרח משניים לשיקול הליבה שעניינו הצורך האמור. בנסיבות העניין, משלא התגבשה הסכמה רחבה, ובהיעדר שיקול לגיטימי אחר המצדיק דחיית מימוש הצורך המערכתי האקוטי במינוי נשיא בית המשפט העליון, מחובתו של השר ליזום את הפעלת מנגנון הבחירה של הוועדה לצורך האמור.
________________________________________
