למרות מקרי עבר בהם אישה ביימה פגיעות על ידי בעלה, החליט ביהמ"ש להרשיע אותו בשניים מתוך ארבעת האישומים בתקיפה שהוגשו נגדו וגזרו עליו שישה חודשי עבודות שירות. כעת לאחר ערעור, בית המשפט המחוזי הורה לזכות אותו מכל האישומים לאחר שקבע בין השאר כי קביעותיו של בית המשפט השלום עצמו בהכרעת הדין בכל הנוגע להעדר מהימנותה של המתלוננת מצדיקות את ההתערבות בהכרעת הדין.
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום הכולל ארבעה אישומי אלימות כלפי בת זוגו. בתום הליך הוכחות, מצא בית המשפט השלום כי יש לזכות את הנאשם משניים מן האישומים שיוחסו לו ולהרשיעו בשניים הנותרים. בהכרעת הדין, עמד בית המשפט על הקושי שבמתן אמון מלא במתלוננת, וזאת לנוכח מקרי עבר בהם ביימה פגיעות עצמיות אשר נחזו כאמיתיות, כגון באמצעות לק אדום, זאת מתוך מטרה להשפיע על בן זוגה הנאשם לשמור על זוגיותם ובהתאם לעצה שקיבלה מאישה אחרת – כך על פי דבריה.
על אף קביעה דרמטית זו, סבר בית המשפט כי עדיין יש מקום להרשיע את הנאשם בשני אישומים לגביהם נמצאו חיזוקים חיצוניים מסוימים של חבלות, נזק לרכוש ועוד זאת לגרסת המתלוננת. בנוסף, גזר בית המשפט את דינו של הנאשם לשישה חודשי עבודות שירות.
הסנגור טען בערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי על הבעייתיות שבפיצול עדותה של המתלוננת ומתן אמון בחלקים מסוימים בלבד מתוך גרסתה, וזאת כאשר הכרעת הדין עצמה התייחסה בהרחבה לקשיים הכרוכים בכך.
"למרות הסתירות – קיבלו את גרסת המתלוננת"
הסנגור ציין כי "שגה בית המשפט קמא כשמצא להעדיף את גרסת המתלוננת על פני גרסתו של המערער, בפרט כאשר הוצגו במהלך המשפט מספר רב של ראיות המערערות את מהימנותה". עוד הסביר כי בית המשפט אימץ רק חלקים מעדותה של המתלוננת ודחה חלקים אחרים כמו העובדה שהודתה שביימה פגיעה עצמית בעצת "אישה מבוגרת" על מנת לרכך את הגבר. גרסתה אומצה על אף הסתירות בינה לבין עדים אחרים ולמרות שהוסיפה פרטים חדשים בעדותה בבית המשפט שלא ציינה בחקירת המשטרה ועל כן לא ניתן לתת בה אמון.
בנוסף, הסנגור ביקש להתחשב בנסיבות הזמן, שכן הזוג לאחר גירושים ושומר כעת על קשר מינימלי הקשור לטיפול בביתם.
כבר במהלך הדיון בערעור, המליץ הרכב השופטים לפרקליטות להסכים לזיכוי הנאשם, אולם הפרקליטות סרבו לכך ועל כן לאחר מספר חודשים ניתן פסק הדין המזכה. במסגרת פסק הדין, הבהיר בית המשפט המחוזי כי התערבות בממצאי מהימנות של הערכאה הדיונית אמנם אינה נעשית כדבר שבשגרה, אולם במקרה דנן קביעותיו של בית המשפט קמא עצמו בהכרעת הדין בכל הנוגע להעדר מהימנותה של המתלוננת מצדיקות התערבות זו.
השופטים ציינו כי הקביעות של בית המשפט השלום היו אמורות להוביל להצבת דרישה לרף גבוה במיוחד של ראיות מחזקות לכל אחד מן האישומים על מנת שניתן יהיה להרשיע בגינם את הנאשם. פסק הדין סקר את הראיות המחזקות השונות הנוגעות לשני האישומים בהם הורשע הנאשם ומסקנתו הייתה שבנסיבות העניין אין בהן די. בנוסף, ביקר פסק הדין גם את העדר ההנמקה הברורה לעצם ההחלטה החריגה להפריד בין חלקי עדותה השונים של המתלוננת וקבעו על זיכוי הגבר.
