הנאשמת הייתה בעיצומם של הליכי גירושין מבעלה, אולם המשיכה לחיות עמו באותו בית בעיר בית שמש. במהלך 2018, שהו הנאשמת ובעלה בביתם והתגלע ביניהם וויכוח שבמהלכו תפסה הנאשמת את בעלה בידיו, הכתה אותו בגופו וירקה עליו. מיד בסמוך לכך אף התקשרה הנאשמת למשטרה וטענה כי בעלה התקיף אותה.
תלונת הנאשמת נמצאה כוזבת והיא הועמדה לדין. בית המשפט שגזר את דינה עמד על חומרת מעשיה, ועל הסכנה החברתית הגלומה בניצול הפניה לרשויות החקירה באופן כוזב וללא בסיס. יחד עם זאת, לאור נתוניה האישיים אשר השתקפו בתסקיר שירות המבחן, החליט בית המשפט להימנע מהשתת עונש מאסר וגזר עליה עונש צופה פני עתיד בלבד.
הנאשמת הודתה במיוחס לה וביקשה כי תישקל האפשרות לביטול הרשעתה
הנאשמת הועמדה לדין על ידי רשויות התביעה כבר בשנת 2018, וגזר דינה ניתן במהלך שנת 2023. אף שככלל ניתנת בידי כל נאשם האפשרות לנהל את משפטו ולטעון לחפותו, הנאשמת לא כפרה בליבת המעשים שיוחסו לה, והודתה במסגרת הסדר בעובדות כתב אישום מתוקן שכלל עבירה של מסירת ידיעה כוזבת הידועה גם כמסירת תלונת שווא, וכן עבירה של תקיפת בן זוג.
על פי עובדות כתב האישום המתוקן, עבירת האלימות כללה הכאה ויריקה כלפי בן זוגה וזאת בשעת לילה מאוחרת בביתם המשותף. לצד זאת, מסירת הידיעה הכוזבת כללה אף הצגת חבלות על גופה שלכאורה גרם להן בעלה, וזאת תוך שהיא מודעת לכך שמדובר במידע כוזב הנמסר לרשויות אכיפת החוק. הנאשמת ביקשה כי יוכן עבורה תסקיר מטעם שירות המבחן שיתייחס לשאלת ביטול הרשעתה.
לקראת שלב הטיעונים לעונש, הוכנו בעניינה תסקירי שירות מבחן אשר התייחסו לנתוניה האישיים, גורמי סיכון הנשקפים ממנה וסיכוייה להשתקם. שירות המבחן ערך לא פחות מארבעה תסקירים, כאשר ההמלצה המסכמת של תסקירים אלו הייתה להטיל על הנאשמת עונש צופה פני עתיד בדמות מאסר מותנה והתחייבות כספית להימנע מעבירה בעתיד, אך לא ניתנה המלצה מטעמו לביטול הרשעת הנאשמת.
עבירת תלונת שווא מכילה יסוד של מרמה ואינה מאפשרת ביטול הרשעה
במהלך הטיעונים לעונש ציינה המדינה כי במעשיה פגעה הנאשמת בערכים מוגנים מן המעלה הראשונה בהם שמירה על כבודו של כל אדם וביטחונו, ולצד זאת פגיעה בסדרי השלטון ויכולת רשויות האכיפה להגיע לחקר האמת – ערך שנפגע עקב מסירת ידיעה כוזבת אודות אלימות מצד בעלה. בסיכום דבריה, ביקשה המדינה להטיל על הנאשמת 3 חודשי עבודות שירות.
בא כוחה של הנאשמת ביקש מצדו להתחשב במצבה האישי של הנאשמת, כפי שנשקף בתסקירים הרבים שהוכנו על ידי שירות המבחן. כמו כן, ציין הסניגור לטובה את העובדה כי מדובר במי שאין לחובתה עבר פלילי מכל סוג וכי הרקע לעבירות היה ויכוח עם בעלה שגרם לה לסערת רגשות. לאור העובדה כי מדובר באירוע בודד ולא מייצג, ביקש הסניגור לבטל את הרשעת הנאשמת.
בית המשפט דן במסגרת גזר דינו בנושא עתירת הסניגור לביטול הרשעה, וציין כי מדובר בחריג לכלל לפיו כל בגיר המבצע עבירה יורשע בדין, אשר עשוי, על פי הלכות בית המשפט העליון, להתקיים בהינתן שני תנאים. האחד, כאשר מתברר כי ההרשעה צפויה לפגוע קשות בשיקום הנאשם והשני, כאשר מדובר בעבירה בדרגת חומרה שמאפשרת הימנעות מהרשעה מבלי לפגוע בשיקולי ענישה אחרים.
ביישום ההלכה בדבר ביטול הרשעה על המקרה של הנאשמת, נמצא כי אף לא אחד מהתנאים שנקבעו בפסיקה אכן מתקיימים. ראשית, לא הוצגו אינדיקציות לנזק שעשוי להיגרם כתוצאה מההרשעה, ושנית, עבירת מסירת ידיעה כוזבת היא כזו שאינה מאפשרת הימנעות מהרשעה בשל יסוד המרמה הגלום בה.
העונש ההולם אינו מאפשר ביטול הרשעה אך אינו מחייב מאסר בפועל
במסגרת גזר הדין סקר בית המשפט את הענישה הנוהגת ולצד זאת את נתוניה האישיים ומורכבות חייה של הנאשמת. אף שאין מדובר במקרה שעל פי חומרתו מאפשר ביטול של ההרשעה, אין מדובר במקרה שמחייב מאסר בפועל בדמות עבודות שירות כעתירת המדינה, וניתן במקרה הנוכחי להסתפק בעונש הצופה פני עתיד. לפיכך, הסתפק בית המשפט בהטלת עונש של מאסר על תנאי, קנס והתחייבות כספית.
לקריאת פסק הדין המלא ראו ת"פ 69118-11-18 מדינת ישראל נ' פלונית
