על אף גילה הצעיר של נערה, שימלאו לה 17, בית המשפט, נענה לבקשתה להינשא לבחיר ליבה שהינו קצת לפני 18, זאת בשל העובדה שהנערה הרתה. השופט איתי כרמי ציין שמדובר ב"החלטה הטובה ביותר בעת הזאת".
הבקשה הוגשה בעקבות הריון של נערה בת כמעט 17 ונער בן 18, ששניהם מנהלים אורח חיים דתי. השניים הכירו דרך חברים משותפים והפכו לזוג. לאחר שהנערה הרתה, פנו השניים לבית המשפט בבקשה להתיר להם להינשא חרף גילם הצעיר, דבר המנוגד לחוק גיל הנישואין. בא כוחם טען כי יש להתיר את הנישואין בשל נסיבות המקרה, ובעיקר בשל ההריון של הנערה.
נטען, כי הנישואין ייטיבו עם שני הצעירים, וימנעו מהם מבוכה חברתית ואף תחושת בושה. בנוסף, הודגש כי הנערים בוגרים דיים לקבל החלטה זו, וכי משפחותיהם תומכות בהם.
מנגד, היועצת המשפטית לממשלה, התנגדה לבקשה והסתמכה על עמדת עובדת הסוציאלית שמונתה לתסקיר, אשר קבעה כי נישואי בוסר אינם לטובת הקטינים וכי אין לאשרם אלא במקרים חריגים במיוחד.
למרות זאת, השופט איתי כרמי נענה לבקשה והתיר את הנישואין, תוך שהוא מציין את חשיבות נסיבות ההריון במקרה זה. בפסק הדין ציין השופט כי "ההחלטה הטובה בעת הזאת היא להיעתר לבקשתם של הנערה ונערהּ", והוסיף כי המקרה מציב דילמה בין החלטה "טובה" להחלטה "נכונה", השופט עמד על כך שמקובל לראות בנישואי בוסר, מכשיר חברתי (קדמון) המשרת את צורכי משפחת המוצא של הקטין, לעיתים, על חשבון טובתו האישית.
החלטה טובה, החלטה נכונה
לכן מְצֻוֶּה בית המשפט לגלות חשדנות רבה כלפי כל בקשה שכזו, לבחון אותה מתוך טובתם של הקטינים, ולקמץ במתן היתרי נישואין, כך שאלה יינתנו רק בהצטרף נסיבות הקשורות ברצון חופשי, חף מלחצי משפחה ותחת מסקנה ברורה כי חלופת ההיתר מיטיבה עם הקטין על פני חלופת האיסור. כזה הוא המקרה.
השופט כרמי בחן את נסיבותיו האישיות של כל אחד מבני הזוג, בשלותם ותפיסת המציאות שלהם, הן מתוך התסקיר והן מתוך התרשמותו הבלתי אמצעית, בחנן את נסיבות הקשר ביניהם ואיכותו, את מערכות היחסים של השניים מול משפחות המוצא וכך גם את החתך החברתי-כלכלי של משפחות המוצא והתמריצים לבקשה ומקורם ומול אלה את ההשלכות שעשויות להיות על כל אחד מבני הזוג אם תידחה הבקשה. העול החברתי והאישי הכרוך במצב אליו נכנסו, הן בנקודת זמן זו והן לאחר הלידה הצפויה.
האיסור ומחיריו ומצא כי ההשפעות מעוררת החשש לשלומם של הקטינים, ממילא יפעלו את פעולתן, מעצם ההיריון. לכן היתר הנישואין בחתך האישי, המשפחתי והסביבתי של בני הזוג, דווקא ימתן את ההשפעות. כך למשל ייטע ביטחון, יעמיק ויבסס את הקשר, יחסוך התמודדות עם מבוכה חברתית (ואפילו תחושת בושה), ינרמל את המצב ויכשיר שיגרה מקדימה לקראת הלידה הצפויה. תחושת האחריות הנלווית לבחירה ויישומה, במצב שיצרו השניים, הן מצדם והן מצד הגורמים המשמעותיים בחייהם תפעל את פעולתה, ובמכלול, תוצאה של היתר היא המשרתת את טובתם.
בסיכומו של דבר בית המשפט סיים בכך שעבור מקרה זה קולעת ההבחנה שבין החלטה "טובה" להחלטה "נכונה". בעוד שהראשונה נבחנת במועד בו נתקבלה, על בסיס כל הנתונים שהיו גלויים וידועים למחליט – בעת ההחלטה. השנייה נבחנת בדיעבד, בחלוף הזמן, כאשר נתהווה כבר העתיד ואין עוד נעלמים. הדעת נותנת כי קיים מתאם בין השתיים, ולרוב החלטה "טובה" תתברר גם כ"נכונה". במקרה זה, על נסיבותיו, התרת הנישואין היא ההחלטה ה"טובה", וחתם בתקווה כי בבניין עתידם האישי והמשפחתי של בני הזוג, תהפוך ההחלטה גם ל"נכונה".
________________________________________________
