לבית המשפט המחוזי בירושלים הוגש ערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של בן ציון (בנצי) גופשטיין, אשר הורשע בעבירות הסתה לגזענות ונגזרו עליו 260 שעות לתועלת הציבור. בהודעת הערעור, נטען כי שגה בית המשפט בכך שלא הרשיע את גופשטיין בעבירות ההסתה לאלימות והסתה למעשה טרור, שיוחסו לו בכתב האישום בשלושה מן האישומים.
לעמדת המדינה, שגה בית המשפט כשנמנע מלראות את התמונה הכללית העולה מכלל אמירותיו של גופשטיין. האישומים עוסקים בשבח למעשי אלימות כלפי ערבים: בראשון, שבח של עשיית דין עצמית בערבים שלפי הטענה "התחילו" עם יהודיות, בשלישי תמיכה באלימות כלפי מלצרים ערבים, ובחמישי תמיכה במעשה טבח של מתפללים מוסלמים חפים מפשע. נוכח תוכנם הבוטה, מעמדו הציבורי של גופשטיין, היקף הפרסום וטיב קהל היעד שאליו כוונו המסרים – התקיימה אפשרות ממשית כי אחד מהנחשפים לאמירות יושפע מהם ויפעל באלימות ברוחם.
דמות רוצח כדמות מופת
הערעור נסוב בין היתר על השתתפותו של גופשטיין בחתונת שניים מחברי ארגון להב"ה. בחתונה זאת, נראה גופשטיין משלהב את קהל הרוקדים ונשמע שר שיר בו שיבח את מעשה הטבח שביצע ברוך גולדשטיין במערת המכפלה בעוד רבים מן הרוקדים הניפו סכינים כשהם רעולי פנים. לעמדת הפרקליטות, שגה בית המשפט משראה ברעלות הפנים, בסכינים או בתנועות רובה כמאפיינים "אווירה פורימית", על רקע שירים המשבחים מעשי טבח המוניים או פיצוץ מסגדים כאווירת פורים. גופשטיין, כמורה ומנהיג, הציב דמות רוצח כדמות מופת ומעשה רצח כמעשה של קדושה דתית.
משכך, מבקשת המדינה מבית המשפט להתערב בפסק הדין, לקבוע כי גופשטיין הסית לאלימות ולטרור וכי התגבשה אפשרות ממשית שאמירותיו יביאו למעשה אלימות או טרור. בהתאם, מבקשת הפרקליטות להרשיעו בעבירות כתב האישום. בצד הערעור על הכרעת הדין מבקשת הפרקליטות כי עונשו יוחמר באופן ההולם את מעשיו והתואם את מדיניות הענישה הנוהגת.
