האם המצב הביטחוני בארץ השתפר? אם מסתכלים בימים האחרונים על החלטות של בית המשפט נראה שכן. בשני מקרים בהם הוגשו כתבי אישום נגד שוהה בלתי חוקי ומסיע שוהים בלתי חוקיים, בית המשפט הורה לשחרר אותם. באחד המקרים הנאשם הוא מי שריצה עונש של 15 שנה על ניסיון להכניס מחבלת מתאבדת לישראל. גורמים במשטרה אומרים כי מבחינת חלק מבתי המשפט בארץ מצב החירום הסתיים.
במקרה הראשון נגד תושב לוד, הוגש כתב אישום הסיע במכוניתו שלושה שוהים בלתי חוקיים משטחי הרשות הפלסטינית לשטחי מחסום מכבים, וכאשר הגיע לאזור המחסום, הסתובב ונסע לאזור מחסום אחר. מלבד השוהים הבלתי חוקיים, הסיע ברכבו גם מספר אנשים אחרים, אשר התברר, כי מדובר בכעשרה תושבים פלסטינים אשר היה להם רישיון כניסה לישראל כדין.
המשטרה ביקשה להאריך את מעצרו עד תום ההליכים, בשל עברו הפלילי, שניסה להכניס מחבלת מתאבדת לישראל, אולם בית משפט השלום בירושלים קבע שניתן לשחררו למעצר בית, המשטרה ערערה על ההחלטה לבית המשפט המחוזי, שם אמרה התובעת כי: "בשנת 2003 קשר קשר עם פעילים בגדה והורשע לאחר שניסה להכניס מפגעת מתאבדת לשטחי ישראל, ממש במחסום מכבים, מקום בו ניסה להכניס כעת את השוהים הבלתי חוקיים כאמור בכתב האישום.
הדברים מעידים על המסוכנות העולה ממנו. כן העובדה שהמשיב חזר לאותו מקום ביצוע העבירה, עליה נדון ל- 15 שנות מאסר והסתובב שם, וריצה עונש מאסר ארוך מאחורי סורג ובריח, לא מנע ממנו לבצע את אותה עבירה היום, בניסיונו להכניס שלושה שוהים בלתי חוקיים ללא שום אישור כניסה".
"המשטרה צודקת, אבל…"
השופט ירון מינטקביץ, שדחה את הערר, אומנם ציין כי צודקת המשטרה בכך שמעשיו של המשיב מעידים על מסוכנות, הגוברת במידה משמעותית לאור עברו הפלילי וכן בטענה בדבר קווי הדמיון שבין הרשעתו הקודמת של המשיב ובין העבירה המיוחסת לו בהליך זה.
אולם, השופט גם הוסיף: "צדק בית משפט קמא בהערתו, כי את חומרת העבירה בה הורשע המשיב ואת עברו המכביד יש לבטא בגזירת דינו, ובשלב דיוני זה השאלה שעל הפרק היא האם חלופת המעצר המוצעת מקדמת את הסיכון הטמון במשיב. לפיכך, גם אם ניתן היה לקבל החלטה אחרת בנסיבות העניין, האיזון אותו מצא בית משפט קמא, היינו מעצר בפיקוח אלקטרוני ואנושי, בריחוק מקו התפר ותחת ערבויות כספיות משמעותיות, מצוי במתחם שיקול דעתו ויש בו לתת מענה למסוכנותו של המשיב – ועל כן לא ראיתי מקום להתערב", כתב השופט מינטקביץ בהחלטתו.
הנסיבות השתנו?
במקרה אחר, נגד שוהה בלתי חוקי מהשטחים, ששהה שבוע בישראל שלא כדין, הוגש כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים, אולם שופט בית משפט השלום בפתח תקווה, אריאל סלטו הורה לשחררו, השופט לא התעלם מעילת המסוכנות, הכרוכה במצב החרום הביטחוני בו מצויה מדינת ישראל, אולם סבר, כי למרות מצב זה, ניתן להסתפק בתנאי שחרור.
גם במקרה הזה המשטרה הגישה ערר לבית משפט המחוזי מרכז, בו טענה כי נוכח המצב הבטחוני השורר בישראל, עת מלחמה, יש לבכר את עילת המסוכנות במקרים מעין אלו ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. לטענתה, ברוב רובם של המקרים בהם נדונות עבירות דומות, מורים בתי משפט על מעצר עד תום ההליכים, מאז פרוץ המלחמה ואין כל הנמקה לחריגה מכלל זח, במקרה הנדון.
השופטת אפרת פינק מבית המשפט המחוזי, שדחתה את ערר המשטרה והורתה לשחרר את השוהה הבלתי חוקי, ציינה בהחלטתה כי אכן, בסמוך לאחר פרוץ המלחמה, שונתה המדיניות, ושוהים בלתי חוקיים בישראל נעצרו ברוב המוחלט של המקרים עד תום ההליכים. עם זאת, ככל שחלף הזמן, ניתן למצוא החלטות לכאן ולכאן.
"יש בחלוף הזמן ובשינוי המצב הבטחוני במשך הזמן כדי להשליך גם על עוצמתה של עילת המעצר של מסוכנות, הנובעת כל כולה מהמצב הביטחוני בישראל. מכאן גם כי עמדת התביעה שלפיה יש לעתור למעצר עד תום ההליכים בכל מקרה בו מואשם נאשם בעבירה של שהיה בלתי חוקית בישראל בלבד, סותרת את ההנחיה של בית המשפט העליון, שפורטה למעלה, ולפיה יש לבחון כל מקרה לגופו", כתבה השופט פינק והוסיפה: "בנסיבות העניין ובהינתן המצב הבטחוני העדכני במדינת ישראל ניתן להסתפק בחלופת מעצר הכוללת ערובות שיבטיחו את צמצום עילות המעצר".
________________________________________
