בית המשפט העליון הכפיל את עונש המאסר של תושב הצפון, המואשם כי הפעיל עסק להלוואות בריבית על ידי ניצול לווים שנקלעו למצוקה, תוך סחיטה ואיומים קשים כלפיהם והסוואת הרווחים והסתרתם משלטונות המס. הנאשם הורשע בעבירות של סחיטה באיומים, איומים, תקיפה, הלבנת הון ועבירות כלכליות נוספות. בעקבות ערעור הפרקליטות נקבע כי ירצה 40 חודשי מאסר במקום 20, זאת לצד עונש מאסר על תנאי וחילוט של 600 אלף שקלים.
בערעור על קולת עונשו של הנאשם, הודגש כי הוא הפך מתן הלוואות "בשוק האפור" למקצוע, ופעל לגביית החובות שנתן בניגוד לדין תוך הפעלת סחיטה ואיומים כלפי בעלי החוב. המשיב פעל באופן שיטתי כלפי שמונה מתלוננים שונים, הפעיל עליהם איומים קשים, וזאת כדי להטיל עליהם אימה ולהניע אותם לשלם סכומי כסף משמעותיים. המדינה טענה כי בגזר הדין לא ניתן משקל ראוי לעברו הפלילי הממשי של הנאשם, ולעובדה כי בחר באלימות והפחדה כמקצוע ודרך חיים, אשר מחייבים הרחקתו מהציבור לתקופה ממשית.
הפרקליטות טענה כי עונש 20 חודשי המאסר בפועל שהושת על הנאשם מוטה לקולא במידה קיצונית, חוטא לעיקרון ההלימה, פוגע בהרתעת עבריינים כדוגמת הנאשם, ומשדר מסר בעייתי למתלוננים עתידיים באשר ליכולת המערכת לספק להם הגנה וצדק.
סוחט סדרתי
כאמור, הרכב בית המשפט העליון, קיבל את טענות הפרקליטות במלואן, כאשר השופט שטיין קבע: "לא אוכל להימנע מלהעיר כי שוק ההלוואות, בו מצא המשיב את פרנסתו כגובה כספים באמצעות איומים, אינו בגדר "שוק אפור" ותו לא, אלא "שוק אפור כהה", אם לא "שוק שחור" של ממש. כוונתי לשוק הלוואות פרטיות בריבית דרקונית שיש בו מנוצלים, אנשים קשיי יום שברובם משתייכים לאוכלוסיות מוחלשות, ואשר סובלים מנחת זרועם של עבריינים חסרי עכבות ורחמים – שוק שאין בו דבר או חצי-דבר שעולה בקנה אחד עם דרישות החוק." וכן נקבע כי "קשה עד מאד להלום החלטה שיפוטית אשר גוזרת על סוחט כספים סדרתי ואלים, בעל עבר פלילי מכביד, אדם שהפך סחיטה באיומים למקצוע בשוק אפור-כהה למתן הלוואות בלתי כשרות, עונש מאסר שמסתכם ב-20 חודשים בלבד – זאת, במיוחד כאשר לוקחים בחשבון את שלל העבירות הכלכליות שהלה עבר כדי להעשיר את עצמו על ידי רווחים בלתי חוקיים".
עוד הוסיף בית המשפט לעניין זה: "עלינו להתחשב, בד-בבד, במה שחוו ובמה שעלולים לחוות קורבנות של סחיטה באיומים, אנשים מוחלשים שלווים כספים בשוק האפור ובשוק אפור-כהה, אשר מוצאים את עצמם חסרי הגנה מנחת זרועם של גובי כספים אלימים כדוגמת המשיב. חובה זו אוסרת עלינו לוותר ויתורים קיצוניים על עיקרון הגמול ועל האינטרס החברתי בהרתעת עבריינים בהיבט האישי ובהיבט הכללי".
