בבית המשפט השלום בכפר סבא, נידון לאחרונה מקרה שהציף שאלות על טיב היחסים הזוגיים ומשמעותם הכלכלית. התובע, גבר כבן 35 עם נכות של 80%, הגיש תביעה בסך 60 אלף שקלים נגד לשעבר בת זוגו, בטענה שסכום של 52 אלף שקלים שהעביר לה לצורך רכישת רכב היה הלוואה ולא מתנה. הנתבעת, צעירה בשנות ה-20 לחייה שסבלה מקשיים כלכליים, טענה להפך – שמדובר במתנה במסגרת מערכת היחסים הזוגית. בית המשפט קיבל שמדובר היה במתנה ואף חייב את התובע ב-10 אלף שקלים.
בהגנתה טענה הנתבעת כי התובע ביקש לסייע לה בשל מצבה הקשה, ידע על חובותיה ורצה להקל עליה את ההגעה אליו עם הרכב החדש. לטענתה, התובע אף מימן את כל עלויות הרכב. מנגד, התובע הכחיש שהייתה כוונת מתנה וטען שהנתבעת ניצלה את מצבו המנטלי ופעלה במניפולציות להשיג את הכסף כהלוואה. המחלוקת התמקדה גם בסוגיית רישום הרכב – התובע טען שהרישום על שמו מראה שלא התכוון למתנה, ואילו הנתבעת טענה שזה היה בשל חובותיה.
אין זכר להלוואה
במהלך הדיונים והחקירות התברר שהתובע עצמו הודה שבזמן רכישת הרכב לא הייתה כל אזכור להלוואה, דבר שמתנגש עם טענתו המרכזית. עדותו גם התמלאה בסתירות לגבי האם יאפשר לנתבעת להמשיך ולהשתמש ברכב או ידרוש את השבתו.
לעומת זאת, עדותה של הנתבעת נמצאה עקבית ומהימנה יותר. משקלול הראיות והעדויות, קבע בית המשפט כי התובע לא עמד בנטל להוכיח טענת הלוואה, ושהסכום ניתן לנתבעת במתנה במסגרת מערכת היחסים הזוגית. התביעה נדחתה והתובע חויב בהוצאות.
