שופטת בית משפט לענייני משפחה בת"א, ענת הלר-כריש, קיבלה תביעה בסך של כ-600 אלף שקלים, של בני זוג נגד בתם ובן זוגה לשעבר על כספים שנתנו התובעים לטובת רכישת דירת הנתבעים, וקבעה שהם ניתנו כהלוואה ולא כמתנה. השופטת גם הורתה לבן הזוג לשעבר על תשלום הוצאות בסך 30 אלף שקלים.
עוד בדיני משפחה:
על פי תביעתם של ההורים הם שניהם אנשים מבוגרים ולא בריאים. יש להם ילדים נוספים מלבד הנתבעת והם לא התכוונו להעניק את הכספים שנתנו לטובת רכישת הדירה כמתנה, אלא כהלוואה. בעת העברת הכספים מההורים לבתם ולחתנם, כך לשיטתם, ידעו האחרונים כי "מדובר בכל חסכונותיהם של התובעים אשר אמורים להבטיח את עתידם הכלכלי".
בין התובעים לנתבעים סוכם בעל פה במפורש כי הסכום שנתנו התובעים לרכישת הדירה יוחזר להם באמצאות דמי השכירות החודשיים שישולמו לפקודתם משך כ-10 שנים. בהתאם לכך, בפועל קיבלו התובעים לפקודתם את דמי השכירות, וזאת עד עזיבת השוכרים ומעבר הנתבע למגורים בדירה. הנתבע התכחש להסכמות הצדדים ומסרב לשלם לתובעים את החזר ההלוואה, הוא הגיש נגד הנתבעת תביעה לפירוק השיתוף בזכויות בדירה ובלב התובעים חשש כי הדירה תימכר מבלי שהכספים יושבו להם.
ביקשו לעזור
הנתבעת הצטרפה לגרסה שהציגו הוריה ואילו בן הזוג לשעבר טען כי הכספים שנתנו התובעים לרכישת הדירה ניתנו כמתנה ולא כהלוואה, ומעולם לא סוכם כי יושבו להם. אין כל הסכם הלוואה בין התובעים לבין הנתבעים, לא בכתב ולא בעל פה. הוריה של הבת החליטו לעזור לנתבעים ולתת להם במתנה את הסכום החסר שנדרש לרכישת דירה, שכן הנתבע תרם לרכישת הדירה את עיקר הסכום ממשאביו הנפרדים.
בהסכם השכירות נקבע כי השוכרים ירשמו את השיקים לפקודת האם אך מטעמי נוחות, נוכח מגורי הנתבעים בחו"ל באותה עת. הסכם השכירות השני נחתם על ידי הנתבעת בלבד, ללא ידיעת הנתבע. התובעת העבירה לנתבעת את כספי השכירות ששולמו לה ועוד טען כי התביעה היא קנוניה של התובעים והנתבעת אשר עושים יד אחת נגד הנתבע במסגרת הליכי הגירושין בין הנתבעים.
הרימו את הנטל
השופטת הלר-כריש קבעה כי לאחר בחינת מכלול הראיות המסקנה היא כי "עלה בידי התובעים להרים את הנטל הדרוש". השופטת ציינה בפסק הדין כי הואיל והנתבעת היא בתם של התובעים והנתבע היה בעת התשלום חתנם, התקיימה חזקת המתנה ונקודת המוצא היתה כי הכספים ששילמו התובעים לטובת רכישת דירת הנתבעים, ניתנו כמתנה.
"אולם", כתבה השופטת, "התובעים הצליחו להוכיח את טענתם כי מדובר בהלוואה ועמדו בנטל של מאזן ההסתברויות. איני מקבלת את טענת הנתבע כי העובדה שהדירה יועדה למגורי הנתבעים שוללת את גרסת התובעים והנתבעת כי סוכם שההלוואה תושב מכספי השכירות. שהרי, בעת רכישת הדירה התגוררו הנתבעים עם ילדיהם בחו"ל. הנתבע עצמו טען בכתב ההגנה כי הנתבעים תכננו לחיות בחו"ל למשך זמן רב".
לדברי השופטת, הדירה לא יועדה למגוריהם המיידים של הבת ובן זוגה, "אלא להבטחת אפשרות מגוריהם בישראל בעתיד הלא-קרוב. מכאן, שעל פי הנחת הצדדים בעת העברת הכספים, לא היתה מניעה כי ההלוואה תושב מכספי השכירות ואין סתירה בגרסת התובעים בעניין זה".
___________________________________________________________
