הרכב שופטי בית המשפט המחוזי בנצרת אשר קולה, דני צרפתי ורננה גלפז מוקדי, הרשיע פה אחד את מוחמד אבו וורד בגרם מוות ברשלנות של באשר חכראשה ז"ל במהלך תגרה ביניהם במפעל עוף-הגליל. בכתב האישום יוחסה לנאשם עבירה של רצח באחריות מופחתת.
כעולה מעובדות כתב האישום במהלך תגרה בה פתחו המנוח וחבריו, נדקר המנוח על ידי הנאשם וגרם למותו. כתב האישום הוגש כשלוש שנים לאחר הרצח, מאחר ובשלב הראשון הוחלט בפרקליטות מחוז צפון שלא להגיש כתב אישום כנגד מי מהמעורבים בתגרה. סופו של יום, ולאחר בחינה חוזרת, הוגש כתב האישום, שבו כאמור הואשם הנאשם בעבירה של רצח באחריות מופחתת, עקב קרבתו לסייג של ההגנה העצמית.
בהכרעת הדין התייחסו השופטים למהלך התגרה ולעובדה כי המנוח וחבריו הם אלו שפתחו בתגרה, וכי לנאשם לא הייתה מודעות או כוונה להרוג את המנוח. הרכב השופטים הוסיף וקבע, כי גם לא הוכח בפניו יסוד נפשי של הריגה באדישות או אפילו של קלות דעת ומשכך זיכה את הנאשם מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום וכן קבע שלא ניתן להרשיעו בהמתה בקלות דעת. בנסיבות העניין נקבע ניתן לייחס לנאשם כוונה פלילית מופחתת מסוג רשלנות בלבד ומשכך, הורשע הנאשם בעבירה של גרם מוות ברשלנות.
טענה להגנה עצמית
בית המשפט הוסיף וקבע, כי לא עומדת לנאשם טענת ההגנה העצמית, שכן מדובר במעשה שנעשה ללא מודעות ומתוך רשלנות ואילו ההגנה העצמית הינה פעולה מודעת ובחירה בין אלטרנטיבית. בנדון קבע בית המשפט, כי לא כך היו פני הדברים.
בשולי הכרעת הדין התייחס הרכב השופטים לעמדת המשפט העברי בדין רודף ובשאלת ההגנה העצמית, תוך השוואה להריגתו של עשהאל בן צרויה מגיבורי דוד המלך על ידי אבנר בן נר, שר צבאו של שאול המלך. בסייפת דבריו קבע בית המשפט, כי הכרעתו הינה הכרעה ערכית בעיקר המבוססת על קביעת נורמה התנהגות של זהירות הנדרשת מהאדם הסביר, או כלשון הגדרת החוק "האדם מן הישוב".
בית המשפט קבע, כי הנאשם התרשל בכך שהחזיק סכין ונופף בה לכל עבר, ומשכך אפוא, שיקולים של מדיניות משפטית, אמות מוסר ומידת הקפדה ראויה של חברה חפצת חיים מחייבים קביעה כי התנהגות הנאשם, ובמיוחד לאור התוצאה הקטלנית, אינה התנהגות סבירה המצופה "מהאדם מן הישוב" ומשכך, יש להרשיעו כאמור בעבירה של גרם מוות ברשלנות ולזכותו ואף זאת מן הבחינה המוסרית מעבירה של רצח גם אם האחריות מופחתת.
_______________________________________
