שופט ביהמ"ש השלום ראשל"צ, השופט רפי ארניה, ביטל צו לפי חוק מניעת הטרדה שניתן במעמד צד אחד כנגד אדם שנטען כלפיו שביצע עבירות מין כלפי ילדה בת 6 ונגד האם השתמש באלימות.
בבקשה נטען על ידי האם כי המשיב ביצע עבירות מין בקטינה ואף השתמש נגדה באלימות. בדבריה בדיון שנערך במעמד צד אחד בבית המשפט טענה האם, כי המשיב התנדב להוציא את הקטינה, שהינה בת כ – 6 שנים, מגן הילדים בו למדה יחד עם בנותיו.
לטענת האם, המשיב נהג להביא את הקטינה אליו הביתה ושם ביצע בה עבירות מין בעת שנמנמה במיטה. עוד טענה האם כי הגישה על כך תלונה במשטרה אשר עדיין נחקרת. נוכח דברי האם, ניתן צו במעמד צד אחד אשר בין היתר אוסר על המשיב להימצא במרחק של 40 מ' מדירת הקטינה ומהגן המצוי באותו רחוב. והתיק נקבע לדיון במעמד הצדדים.
תיק סגור
לאחר הדיון שהתקיים במעמד הצדדים, החליט בית המשפט לבטל את הצו, זאת נוכח העובדה שבדיון הסתבר כי המשטרה סגרה את תיק החקירה משום שלא נמצא במעשיו של המשיב אשמה פלילית, והפרקליטות הודיעה על גניזת התיק.
ב"כ האם והקטינה טענה כי האם לא ידעה על החלטות אלה, והן נודעו לה רק במעמד הדיון, כי להבנתה התלונה עדיין נחקרת, וכי יש בדעתה להגיש ערר על ההחלטה. עוד נטען בהתבסס על מסמכים טיפוליים כי עקב הנזק שנגרם לקטינה, הרי שיש למנוע אפשרות לקשר עין בין הקטינה לבין המשיב, ובהתאם עתרה למתן צו האוסר על המשיב להגיע לגן הילדים בו עתידות בנותיו של המשיב ללמוד בשנה הבאה, שכן הגן מצוי ממש מתחת לביתה של הקטינה, להתקרב לבית הספר בו אמורה הקטינה להתחיל בלימודיה בשנה הבאה ולהתקרב לארבע גינות בהן הקטינה נוהגת לבקר.
המשיב הסכים למתן צו האוסר על תקשורת ומגע כלשהם בין בינו לבין הקטינה או בני משפחתה, ובלבד שהצו יהיה הדדי אך התנגד לשאר הבקשה. בית המשפט קבע כי יש לבטל את הצו בכללותו משום שהחוק מסמיך את בית המשפט ליתן צווים בהתאם לו, רק מקום שקיימות ראיות ברמת הסתברות הנהוגה במשפט האזרחי, שהמשיב נקט כנגד הקטינה בהטרדה מאיימת או פגע בה.
בעניין הנידון, בעוד שבמעמד הדיון במעמד צד אחד היה קיים בסיס לכאורה למתן הצו, אף על יסוד דברי האם כי תלויה ועומדת חקירה כנגד המשיב ביחס לפגיעה נטענת בקטינה, הרי שנוכח הודעת המשטרה והפרקליטות על סגירת תיק החקירה, שהוצגה רק בדיון במעמד הצדדים, נשמטת הקרקע מתחת לאפשרות להותיר כעת את הצו על כנו.
לקראת ערעור
ממסמכים אלה, ובעיקר נוכח עילת הסגירה, עולה כי משטרת ישראל וכן הפרקליטות, סבורים כי אין בסיס ראייתי כלשהו, ואף לא לכאורי, לטענות האם בדבר הפגיעה שפגע המשיב בקטינה.
מבלי להקל ראש במסמכים הטיפוליים שהוצגו ביחס לקטינה, ציין בית המשפט שאינו בוחן כליות ולב, אלא בוחן ומעריך את הראיות שבפניו, וזאת בלבד. בהתאם לכך, וכאמור לעיל, אין בפני בית המשפט את התשתית המינימלית הבסיסית המצדיקה את הותרת הצו על כנו כנגד המשיב.
"בנסיבות הקיימות, נקודת האיזון השתנתה, וכעת היא מצויה במקום שבו אין עוד הצדקה עניינית ומשפטית להמשיך ולהגביל את חופש תנועתו של המשיב, אשר כידוע, מהווה זכות יסוד חוקתית", עוד קבע בית המשפט כי מאליו ברור כי ככל שיוגש ערר על החלטת הפרקליטות והיא תשתנה, הרי שפתוחה הדרך בפני האם והקטינה לשוב ולעתור בבקשה חדשה.
לצפייה ודירוג כבוד השופט רפי ארניה
