לא כל אחד שמקבל דוח מהעירייה מוכן לוותר כל כך בקלות. רוכב אופנוע, תושב תל אביב שקיבל בשנת 2018 דוח בגין חניה על המדרכה הגיע לבית המשפט המחוזי, שם בוטל הדוח, אולם כאשר ביקש באחרונה מבית המשפט העליון, להשית על עיריית תל אביב הוצאות משפט, שם כבר לא קיבלו את בקשתו.
בחודש אוגוסט 2018 חנה רוכב האופנוע על המדרכה הסמוכה לתחנת הרכבת השלום בתל אביב. פקח אשר עבר במקום רשם לו קנס בסך 250 שקלים. רוכב האופנוע מיאן לשלם את הקנס, וביקש להישפט בגין העבירה.
בטיעונו בפני בית המשפט לעניינים מקומיים טען המערער, בעיקרו של דבר, כי התמרור הקרוב ביותר למקום בו חנה את רכבו היה מקופל ומכוסה בכתובות גרפיטי. משכך, סבר המערער כי אין בנמצא תמרור האוסר עליו לחנות את רכבו על המדרכה, כך שהחניה במקום היא מותרת. עוד טען המערער כי אף אם החניה במקום אסורה, עיריית תל-אביב-יפו אימצה מדיניות אכיפה, הדוגלת בהימנעות מאכיפת עבירות מהסוג הנדון. על כן, לשיטת המערער, רישום הודעת תשלום הקנס עולה בנסיבות המקרה לכדי אכיפה בררנית.
אכיפה בררנית?
כעבור כשלוש שנים, לאחר הליך ארוך וממושך בגדרו הובאו להעיד נושאי תפקידים שונים בעיריית תל אביב-יפו, הרשיע בית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב-יפו את רוכב האופנוע בעבירה שיוחסה לו ונקבע שעליו לשלם קנס בסך 250 שקלים. רוכב האופנוע לא ויתר והגיש ערעור על הכרעת הדין ובתחילת השנה התקיים דיון במעמד הצדדים בערעור בבית המשפט המחוזי תל אביב. במסגרת הדיון האמור המליץ בית המשפט לעירייה לשקול את עמדתה ביחס לערעור ובעקבות המלצה זו, העירייה הסכימה לקבלת הערעור והדו"ח בוטל. אולם בית המשפט סירב לפסוק לרוכב האופנוע הוצאות.
בעקבות כך הוא הגיש ערעור לבית המשפט העליון ובהרכב של שלושה שופטים, דחו את בקשתו להוצאות וציינו, בין השאר, בפסק הדין, כי טענתו שבכל מקרה שבו משפטו של נאשם מסתיים בזיכוי עומדת לו זכות להוצאות משפט ולפיצויים טעות ביסודה, אולם השופטים לא חייבו אותו בהוצאות משפט.
__________________________________________
