שופט בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע יוחנן כהן התפטר לפני ימים אחדים מכס השיפוט, כאשר הסתמן כי שר המשפטים עומד להגיש נגדו קובלנה לבית הדין המשמעתי לשופטים, בהתאם להמלצת נציב תלונות הציבור על שופטים.
התפטרותו באה עקב תלונה על העתקה גורפת שעשה בפסק דינו מסיכומי צד אחד ומהחלטה קודמת בהליך, ועקב פרטים נוספים הקשורים בפרשה זו, הנחשפים כאן לראשונה.
מערכת אוביטר היתה הראשונה לדווח על התלונה על "פסק הדין המועתק" שעשה שופט בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, יוחנן כהן.
התלונה על מעשים חמורים מצד השופט הוגשה לנציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס אורי שהם, בחודש מאי 2021, ובה נטען כי פסק הדין מועתק מסיכומי הנתבעת בתיק, אוניברסיטת בן-גוריון, ומהחלטה קודמת בתיק, ההחלטה בהליך זמני של השופט לשעבר משה טווינה.
בתלונה נטען כי היקף ההעתקה ממקורות אלו עולה על כל דמיון: תשעים אחוז בחלק "דיון והכרעה" הועתקו מילה במילה, לא במסגרת ציטוט ישיר או עקיף ואף לא כהפניה, אלא בגוף הטקסט עצמו, באופן המוצג כאילו הם דבריו והחלטותיו של השופט עצמו, בלא לייחס או להפנות את הדברים לאומריהם. התלונה נמצאה מוצדקת בידי הנציב בהחלטתו בחודש אוקטובר 2021, אולם הנציב לא נקט באמצעים משמעותיים נגד השופט מתוך תקווה כי "הפנים את הדברים ולמד את לקחו".
נזיפה חמורה בתיק האישי
השופט כהן זומן לשתי פגישות נפרדות עם נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, השופטת ורדה וירט לבנה, ונשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, שלאחריהן נרשמה בתיקו האישי נזיפה חמורה והוא עוכב לכל קידום למשך ארבע שנים. אלא שתלונה נוספת על פסקי דין מועתקים שנתן השופט כהן, חלקם אף אחרי החלטת נציב תלונות הציבור, נמצאה אף היא מוצדקת.
בהחלטה השנייה שנתן, המליץ נציב תלונות הציבור להעמיד את השופט כהן לדין משמעתי. לפני ימים אחדים התפטר השופט כהן מכס השיפוט כאשר הסתמן כי שר המשפטים עומד להגיש נגדו קובלנה לבית הדין המשמעתי לשופטים.
בתלונה הראשונה נגד השופט יוחנן כהן נטען כי השופט מינה למותב את גב' רחל מצרי-לבני כנציגת ציבור בבית הדין האזורי לעבודה והחתים אותה על פסק הדין יממה בלבד לאחר שמינה אותה, וזאת מבלי שקראה את כל החומר הקיים בתיק, העדויות הרבות, כתבי הטענות וכלל הראיות בתיק, ומבלי שכתבה את פסק הדין או שהיתה שותפה לכתיבתו. גם נגד נציגת הציבור הוגשה תלונה וכהונתה לא הוארכה.
אף שנציב התלונות לא בירר את עניין הנציגה, בכל זאת לא חסך ביקורתו ממנה ומהתנהלותו של השופט בעניינה: "מיטיב היה הוא לעשות אילו פנה אליה לוודא כי עיינה כדבעי בכל החומר הרב שבתיק".
על אף שפסק הדין המועתק הוכן כבר, היינו, ההליך הסתיים בפועל עוד לפני מינוי הנציגה, שכן פסק הדין נשלח אליה עוד בעצם אותו יום בו מונתה, לא הביא השופט עובדה זו לידיעת הצדדים בתיק.
כעת מתברר כי ביום המינוי של נציגת הציבור למותב, ויממה בלבד לפני מתן פסק הדין, כתב השופט כהן לצדדים: "הריני… מורה על המשך ניהול ההליך מהשלב בו הוא מצוי".
כמו כן, כך נטען, לא אמר השופט כהן לנציגת הציבור כי פסק הדין שלו רובו ככולו הוא העתקה גורפת, ובכך מנע ממנה מידע חיוני.
חשש למשוא פנים
עוד מתברר עתה כי בתלונה הראשונה שהוגשה לנציב תלונות הציבור על שופטים, העתקת סיכומי הנתבעת היתה רק חלק ממכלול התנהלותו של השופט יוחנן כהן בתיק נשוא התלונה. כמו כן, במכתב נוסף של המתלונן לנציב נטען כי התגובה הכתובה לתלונה שמסר השופט כהן לנציב מלמדת על דיעה קדומה מובהקת, וכי נראה שדעתו של השופט ננעלה עוד טרם נשמע התיק בפניו.
המתלונן טען כי השופט כהן נקט עמדה נחרצת נגד בקשת המתלונן מהשופט לשעבר משה טווינה כי יפסול עצמו מן המותב הדן בתיק.
השופט טווינה אכן פסל עצמו, אך השופט כהן, שמילא את מקום השופט טווינה במותב, כתב כאילו נעשה לעמיתו עוול בפסילה עצמית זו וכאילו המתלונן פעל לא כשורה בבקשת הפסלות.
לדעת המתלונן, דברים אלו משקפים (ביחד עם עניינים נוספים) את יחסו העוין של השופט כהן כלפיו, שהתגבש אצלו עוד טרם נשמעו העדויות בפניו, והביא אותו למשוא פנים והעדפה מובהקת של צד אחד בהליך המשפטי.
במכתבו של המתלונן לנציב התלונות נטען כי השקפתו של השופט כהן, אותה ביטא במכתבו לנציב, בדבר העוול כביכול שנעשה לשופט טווינה בפסילתו העצמית, עומדת בבסיס החלטתו לעשות מעשה כה חריג של העתקה מהחלטה בהליך זמני, על אף שהיא חלקית, פגומה, ואף שבית המשפט העליון קבע במפורש שיש להתחיל את הדיון בתיק מחדש במותב חדש ובכך איין אותה.
החלטת הנציב, כזכור, קבעה כי התלונה מוצדקת, וכי השופט כהן העתיק קטעים שלמים מן ההחלטה בהליך הזמני של קודמו, השופט טווינה.
התנהגות שאינה ראויה לשופט
כמו כן מסתבר כעת כי במעשיו של השופט כהן גם חשד להיבטים נוספים, המצביעים על התנהגות שאיננה ראויה לשופט ואף חמור מכך.
בתלונה השנייה כתב המתלונן כי השופט כהן אמר אמירות שאינן אמת לנציב התלונות: האחת, כאילו הוא, השופט כהן, לא העתיק מאומה, והשנייה, כאילו אכן העתיק אבל היתה זאת הפעם הראשונה והאחרונה בה נעשו הדברים.
כאשר השופט כהן אמר דברים שאינם אמת, כך נטען, נחזה השופט כמי שמנסה לקבל דבר במרמה וכמי שאכן גם השיג דבר במרמה, בכך שלא ננקטו מיד נגדו אמצעים משמעתיים.
כאמור, הנציב קבע כי הוא ממליץ להעמיד לדין משמעתי את השופט כהן בגין ההעתקה ובגין "אי אמירת אמת לנציב במהלך בירורה של התלונה הקודמת, שהשפיעה על תוצאותיה".
בנוסף לכך, נטען כי השופט כהן הציג באופן בלתי נכון מסמך (פסק דין) כאילו הוא כולל את דבריו שלו עצמו או החלטה שלו, בעוד שלמעשה הועתק רובו ככולו מכתבי הטענות של הנתבעת ומן ההחלטה הקודמת בהליך הזמני.
בתלונתו השניה לנציב התלונות, טוען המתלונן כי סיכומי הנתבעת, אשר הועתקו באופן גורף לפסק הדין, הוגשו לשופט כהן בידי הנתבעת (אוניברסיטת בן-גוריון), באמצעות באות כוחה ממשרד עורכי הדין רובין-שמואלביץ', בתור קובץ pdf נגיש אשר ניתן להעתיק ממנו בקלות יתירה, שהועלה לאתר "נט המשפט". לדברי המתלונן בתלונתו, הדבר "דורש חקירה יסודית".
כאמור, השופט כהן התפטר עוד טרם הוגשה הקובלנה נגדו לבית הדין למשמעת ועוד טרם הועלו והתבררו הטענות הנוספות נגדו. בית הדין הארצי, בהרכב בראשות השופט אילן איטח, החליט שלא לבטל את פסק הדין המועתק, התעלם מן הפגמים המהותיים בו (כאמור, כולל הפגם בחתימת נציגת הציבור כחותמת גומי, יממה בלבד לאחר שמונתה, מבלי שקראה או יכלה לקרוא את התיק ומבלי שהשתתפה בכתיבת פסק הדין), הסתמך עליו וביסס את החלטתו שלו עליו כאילו היה פסק דין עצמאי וכאילו היו בו קביעות עובדתיות ולא העתקה נטו. על פסק דין זה של בית הדין הארצי תלויה ועומדת בימים אלו עתירה לבג"צ.
