שופטת בית המשפט לענייני משפחה נצרת, רונית גורביץ, דחתה תביעת בן יחיד כנגד אימו בת ה-78 שביקש מבית המשפט את פינויה וסילוקה מנכס בבעלותו. השופטת גורביץ גם הורתה לו לשלם לה הוצאת ושכ"ט עו"ד בסך 15 אלף שקלים. "לא מתקבל על הדעת כי הנתבעת שהעבירה לתובע מאות אלפי שקלים ונותרה חסרת כול וללא קורת גג, תעשה כן ללא כל הבטחה מצידו לספק לה קורת גג ביחידת הדיור עד יום מותה", כתבה השופטת בהחלטתה.
התובע הנו בנה יחידה של הנתבעת אותו הביאה לעולם לאחר טיפולי הפרייה והוא הבעלים הרשום של בית המגורים ושתי יחידות דיור אשר באחת מהן מתגוררת אימו. הוריו התגרשו זה מזו וגירושי ההורים היווה משבר ביחסיהם, וכי הקשר ביניהם למשך זמן ממושך בגין מאבק הגירושין והוצאתם של צווי הגנה ע"י הנתבעת כנגד גרושה והתובע. בשנת 2011 חלתה הנתבעת ועברה ניתוח בגב, וישירות ממקום אשפוזה עברה להתגורר ביחידת הדיור הסמוכה לבית התובע.
"הנכס הוא רק שלי"
לפני שש שנים התגרש התובע ובהתאם להוראות ההסכם אשר נחתם בין התובע לגרושתו, הסכימו הצדדים כי בשל הלוואה שקיבלו מהוריו, הרי שהתובע ימשיך ויממן לאביו שכ"ד בסך של 1,800 שקלים כל חודש עד אריכות ימיו. כך גם הסכימו ביניהם הצדדים כי אימו של התובע תמשיך ותתגורר ביחידה של בית המגורים ללא דמי שכירות. בהמשך הגיעו התובע וגרושתו להסדר נוסף לפיו ירכוש ממנה את חלקה בבית המגורים בו לא בוטלה זכותה של אימו למגורים ביחידת הדיור.
כעת לאחר שאושר ההסכם עם גרושתו, ביקש הבן לפנות את אימו מהנכס מאחר והוא קנייננו הבלעדי. לטענתו על אף שבהסכם הגירושין שלו נכתב כי הצדדים קיבלו "מהורי הבעל" הלוואה לרכישת הבית, בפועל האב הוא היחיד אשר העניק להם כספים, ולכן ההתייחסות אליו ספציפית ומפורטת יותר מן ההתחייבות לאימו. בנוסף, לטענתו ההסכם הנו בינו לבין גרושתו ומעולם לא נחתם עם הנתבעת הסכם כלשהו המבטיח לה מגורים בבית והוא אינו מעונין יותר בהמשך מגוריה של אימו ביחידת הדיור.
מנגד, טענה האם כי היא מתגוררת ביחידה ברשות ובתמורה בהתאם להבטחת בנה וכלתה כי תתגורר ביחידה עד סוף חייה. הבטחה אשר קיבלה ביטוי בכתב ועוגנה בהסכם הגירושין שנערך בין התובע לאשתו דאז ובו אף הצהיר על קבלת כספים מהוריו. לאור ההסכם שנכרת בין הצדדים, לנתבעת קיימת זכות מגורים ללא תשלום שלא ניתן להתעלם ממנה.
הסתמכותה על ההסכם בינה לבין בנה וכלתה לפיו הובטח לה כי תתגורר ביחידת הדיור עד לאחרית ימיה ראויה להגנה משפטית, כיוון שברור כי היא לא הייתה עוזבת דירתה ונותנת לבנה את כל חסכונותיה ומשקיעה כספים נוספים בשיפוץ יחידת הדיור אלמלא הובטח לה כי תיוותר לגור ביחידה זו. לפיכך, קיימת לה זכות בתמורה ובלתי הדירה להתגורר ביחידת הדיור עד יום מותה.
סייעה כל השנים
השופטת גורביץ שכאמור דחתה את תביעת הבן לסלק את אימו מיחידת הדיור שלי ציינה בהחלטתה כי האם אכן העבירה לו כספים מאות אלפי שקלים על מנת שיבנה את בית המגורים בו הוא מתגורר כעת.
"אין בידי לקבל את טענות הנתבע", כתבה השופטת בהחלטתה, "שתכליתן להצביע על כך כי הוא וגרושתו לא בקשו להבטיח לנתבעת מגורים ללא תמורה לכל ימי חייה אלא רק לתקופה קצובה. התובע קיבל מהנתבעת מאות אלפי שקלים כפי שצוין בהסכם כי שני הוריו נתנו להם הלוואה לרכישת הבית, וגם הוכח כי הועברו אליו מאות אלפי כספים ממנה. וגם לאחר שהנתבעת עברה לגור ביחידה, הוא קיבל מהנתבעת עשרות אלפי שקלים נוספים".
השופטת גורביץ הוסיפה: "לא מתקבל על הדעת כי הנתבעת שהעבירה לתובע מאות אלפי שקלים ונותרה חסרת כול וללא קורת גג, תעשה כן ללא כל הבטחה מצידו לספק לה קורת גג ביחידת הדיור עד יום מותה… כפי שכבר ציינתי הגרושה הצהירה וחזרה על כך בעדותה, כי ניתנה הבטחה לנתבעת לגור ביחידה לכל ימי חייה".
לצפייה ודירוג כבוד השופטת רונית גורביץ
