על פי ההחלטה של בית הדין, ברוך הלפגוט, שמכהן כסגן ראש אגף החינוך החרדי בעיר.
לפסק הדין המלא לחצו כאן
ב-2013 פתחה המשטרה בחקירה פלילית כנגד הפלגוט, בחשד לביצוע עבירות על חוק הלבנת הון, לקיחת שוחד, ומרמה והפרת אמונים. עם פתיחת החקירה נערך שימוע להלפגוט בפני ראש מינהל משאבי אנוש, והוחלט שלא להשעות אותו מעבודותו.
שלוש שנים מאוחר יותר הוגש כתב אישום כנגד הלפגוט, אשר לא כלל עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, וגם לא אישום בשוחד, אלא רק בעבירת הפרת אמונים. על פי כתב האישום, הלפגוט פנה מספר פעמים לראש האגף לחינוך חרדי בעירייה, כדי שימליץ לוועדת ההקצאות להקצות לעמותת "וזאת הברכה" מבנה לצורך שימושה. אלא שהעומד בראש העמותה מצוי בקשרי חברות ארוכת שנים עם הלפגוט, ואף נהג להלוות לו סכומי כסף שונים. מכאן שפעילות זו העמידה אותו בניגוד עניינים, והוא פעל בלא שגילה לממונים עליו אודות קשריו עם העמותה.
חמישה ימים בלבד לאחר הגשת כתב האישום, החליט ראש העיר להגיש לבית הדין בקשה להשעיית הלפגוט עד לתום ההליכים. בית הדין דחה את הבקשה וציין כי כבר נערך להלפגוט שימוע בעירייה, ובסופו של דבר הוחלט שלא להשעותו, ולכן המסקנה היא כי גם כעת אין להשעותו.
בערעור, טען הלפגוט, באמצעות בא כוחו עו"ד מאיר אבירם כי יש לסלק את הערעור על הסף בשל חוסר סמכות עניינית ובשל איחור בהגשתו. לטענת בא כוחו של הלפגוט, לשון החוק ברורה, וזכות הערעור קיימת רק לגבי פסק דין של בית הדין למשמעת, ולא לגבי החלטות ביניים שלו.
בא כוחה של העירייה טען מנגד כי אין בנמצא עדיין הלכה פסוקה של העליון בנושא, והחלטות בית הדין בעניין השעיה נחשבות לפסק דין ולא להחלטה אחרת.
השופט גרשון גונטובניק ציין כי הוא סבור שיש להכיר בזכות ערעור על החלטות שכאלה לבית המשפט המחוזי, נוכח הצורך לאפשר מסלול ביקורת שיפוטית אפקטיבית. לגופו של עניין טענה העירייה, באמצעות בא כוחה עו"ד איתן גרשון, כי בית הדין שגה ביישום התבחינים שנקבעו בעניין 'שבח'. יישומם צריך היה להוביל למסקנה כי יש להשעות את הלפגוט מעבודותו בעירייה עד לתום ההליכים הפליליים נגדו.
לשיטת העירייה מדובר בכתב אישום חמור, וכי ניתן ללמוד שקיימת תשתית ראייתית שתוכל להוביל להרשעה.
הלפגוט טען מנגד כי כבר נערך לו שימוע בפתיחת החקירה, שעה שיוחסו לו עבירות חמורות בהרבה, ולמרות חומרתן הוחלט שלא להשעות אותו והוא המשיך לעבוד למעלה משלוש שנים. לשיטתו, אם אז לא ראתה העירייה להשעותו שעה שנחשד בעבירות חמורות במיוחד, קל וחומר שאין לעשות כך כעת.
השופט הדגיש כי במקרה שבו מדובר על השעיה בשל הגשת כתב אישום פלילי, סמכות ההשעיה נתונה לבית הדין ולא לראש העיר. "בית הדין בחן את התבחינים השונים והגיע למסקנה כי אין מקום, בנסיבות העניין, להורות על השעיה.
תוצאה זו מציבה בפני המערער משוכה גבוהה". עוד הוסיף השופט כי ההלכה הפסוקה היא שכלל, בית המשפט לא יתערב באמצעי משמעת שהוטלו על ידי בית הדין אלא במקרים חריגים בהם קיימת סבירות או חוסר מידתיות בין חומרת העבירה לחומרתם של אמצעי המשמעת שננקטו.
על רקע זה קבע השופט כי הוא סבור שהתוצאה אליה הגיעה בית הדין אינה סוטה ממתחם הסבירות ולכן אינה מצדיקה התערבות שיפוטית. "מבלי להקל ראש בכתב האישום שהוגש נגד המשיב, יש לזכור כי החשדות נגדו בשלב החקירה היו חמורים יותר וזאת באופן משמעתי. העבירה העומדת על הפרק היא עבירת הפרת האמונים, ללא רכיב המרמה שבה". השופט שקל גם את העובדה של הלפגוט אינו מצוי במקום גבוה במדרג הבכירות של נושאי התפקיד בעירייה, וכי תפקידו הוא טכני בעיקרו. "לא נראה כי קיימת סכנה ממשית שהמשיב ימשיך לבצע עבירות נוספות בעת מילוי תפקידו", סיכם השופט ודחה את הערעור.
