שופטת בית הדין האזורי לעבודה, אירית הרמל, הורתה לביטוח הלאומי להכיר בתאונה שארעה לתובעת בביתה ותוך כדי עיסוקה במשלח ידה, לפני מספר שנים כתאונת עבודה. השופטת הרמל גם הורתה לביטוח הלאומי לשלם לתובעת 5,000 שקלים הוצאות משפט.
על פי התביעה, התובעת שעבדה כמפיקה, עוזרת במאי, סופרת ועובדת יחסי ציבור והכל כעצמאית, ישבה במשרדה הממוקם בבית מגוריה ועבדה. במסגרת העבודה שביצעה היא היתה צריכה את הטלפון הסלולרי שלה שהיה בחדר של בתה.
מעדה בביתה
התובעת, כך נטען בתביעה, קמה מהכיסא על מנת להביא את הטלפון וכשיצאה מהחדר, מעדה, נפלה ונחבלה. באותו היום נבדקה במרפאה האורטופדית באיכילוב ואושפזה לצורך ניתוח לקיבוע שבר שורש כף יד שמאל.
התובעת הגישה תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה והביטוח הלאומי, דחה את התביעה מן הטעם שאירוע התאונה לא נגרם תוך כדי ועקב עיסוק התובעת במשלח ידה וטען כי לא נמצא כל תימוכין אובייקטיבי לקישור התאונה בבית עם העבודה וכן הכחיש קיומו של קשר סיבתי רפואי וטען כי השפעת העבודה פחותה משאר גורמים אישיים או אחרים לאירוע הנזק.
קשר סיבתי בין האירוע לעבודה
בסיכומו של דבר, בית הדין לעבודה קבע, על אף אי הדיוקים בעדות התובעת, כפי שעולה מטופס התביעה, מתצהירה והפרוטוקול הדיון ועל אף שהתובעת לא הזמינה את בתה להעיד מטעמה – עדין דבקה בגרסתה כי היא נזקקה לטלפון הנייד שלה לצרכי עבודתה וכי הליכתה לחדרה של בתה כדי לקחת אותו נועדה לצרכי עבודתה.
"גרסתה זו לא נסתרה ועדותה היתה אמינה עלינו. בנסיבות אלה עמדה התובעת בנטל להוכיח כי התאונה אירעה לה עקב עיסוקה", נכתב בהחלטת בית הדין.
עוד צוין בהחלטה כי גם על פי הלכת ברדה התקיים קשר סיבתי בין אירוע התאונה לבין עיסוקה של התובעת, "בפסק דין ברדה נקבע כי הבחינה של התאונה כתאונת עבודה: "תיעשה לא על פי זירת התרחשותה של התאונה או מיקומה, כי אם לנוכח נסיבותיו הספציפיות של המקרה הקונקרטי וקביעת קיומו – או אי קיומו – של הקשר הסיבתי בין אירוע התאונה לבין עיסוקו של המבוטח".
_____________________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופטת אירית הרמל
_____________________________________________________________
