שופט בית משפט השלום בתל אביב, עדי הדר, חייב שתי חברות בניה לשלם 73 אלף שקלים, לכל אחד מ-19 בעלי דירות, שתבעו אותם בגין איחור של 469 ימים, במסירת דירה לאחר שיפוץ תמ"א 38 שנעשה בבניין. השופט גם הורה לשלם למפקח 35 אלף שקלים ושכ"ט טרחת עורך דין בסך 300 אלף שקלים לכל הדיירים ולמפקח 50 אלף שקלים.
המדובר בתובענות שהגישו בעלי זכויות בדירות בבניינים ומפקח מטעמם, נגד הנתבעות שעוסקות בייזום מיזמים למגורים, בגין טענות לאיחור במסירה, עגמת נפש, שימוש בשטחים ציבוריים ושכר מפקח.
התחדשות עירונית
על פי התביעה, הם חתמו עם הנתבעות על הסכם, שעניינו ביצוע עבודות חיזוק לבניין כנגד רעידות אדמה ועבודות הרחבה, חיזוק ושיפוץ על פי תוכנית תמ"א 38, וזאת כנגד מכירת גג הבניין וזכויות הבנייה בו לנתבעות לצורך הקמת יחידות דיור נוספות אשר ימכרו על ידן.
העבודות היו אמורות להסתיים על פי ההסכם תוך 18 חודשים, אולם, באותו מועד לא התקבל טופס 4, המעליות, לא פעלו ולא נמסרו, הגינה לא טופלה, לא הותקנה תאורה בשטחים הציבוריים, טרם הושלמו העבודות בחניון ולא הושלמו העבודות בדירות. רק באיחור של למעלה מ- 14 חודשים מהמועד בו התחייבו הנתבעות לסיים את העבודות במיזם, ניתן לבניין טופס 4, מה שהוביל לאיחור במסירה.
"בעלי הדירות הלכו שבי אחרי המפקח"
הנתבעות טענו בכתב ההגנה כי בעלי הדירות הלכו שבי אחרי המפקח מטעמם אשר פעל נגד הנתבעות ואף גרם בעצמו לעיכובים רבים במיזם שהובילו לאיחור במסירה, גם זאת תוך מניע ברור להרוויח על חשבונן ולהתעשר שלא כדין. עוד טענו, שתובענה זו נולדה אך ורק מסיבה אחת: רצונו של המפקח לזכות בשכר טרחה לתקופה ארוכה ככל שניתן, על אף שהוא יודע היטב שהוא אינו זכאי לו.
עוד טענו, שהתובעים הסתירו כי בפועל הם עשו שימוש בחדרים שנוספו לדירותיהם במסגרת המיזם חודשים ארוכים לפני השלמתו. עובדה זו לא מנעה מהם לטעון בעזות מצח לאיחור במסירה העבודות, הגם שחלק מהעיכוב נגרם בשל עובדה זו ממש. הנתבעות גם לא הכחישו כי נגרמו עיכובים בביצוע העבודות במיזם תמ"א 38 שביצעו בבניין.
בהתאם להנחיות?
עם זאת, טענו כי כל העיכובים נגרמו בשל התנהגות הבעלים והמפקח וביוזמתם, שעשו ככל העולה על רוחם תוך שהם מפרים הפרה מוחלטת את שהוסכם על הצדדים ועל אף שגרמו בעצמם לנזקים הנטענים, אם בכלל, ומפאת כוח עליון שלנתבעות לא היה שליטה עליו ולא היה תלוי בהן ומכל מקום כמוסכם, אינו נחשב כאיחור.
חברות הבניה אף טענו, שלאחר גמר ביצוע העבודות במבנה ובמסגרת מסירת הדירות חתמו חלק מהתובעים על "פרטיכל קבלת תוספות בניה בדירה" לפיו קיבלו את תוספות הבניה שנעשו על ידי הנתבעות במבנה ואישרו כי אין להם כל תביעה או טענה בקשר לכך.
השופט הדר: "איחור ניכר"
השופט עדי הדר לא קיבל את טענת חברות הבנייה וקבע כי אכן היה איחור במסירה של דירות. ביהמ"ש דחה את עמדת הנתבעות לפיה העבודות הסתיימו בעת מתן טופס איכלוס דבר שעומד בניגוד גמור ללשונו הברורה של החוזה שמחייבת סיום העבודות כהגדרתן בהסכם ולא רק עד איכלוס.
"אין לקבל טענת הנתבעות", כתב השופט בפסק הדין, "שמניין תקופת האיחור במסירה לעניין הפיצוי נפסק כבר בניסיון המסירה הראשון, או אף קודם לכן, במועד האכלוס או קבלת תעודת גמר שכן ההסכמה החוזית הייתה לגבי השלמת העבודות על פי ההסכמה החוזית ולא בהתאם לקבלת תעודות אכלוס או גמר".
בפסק הדין התייחס השופט גם לכתב הוויתור עליו חתמו מספר בעלי דירות. "הנתבעות", כתב, שילבו בנוסח הפרוטוקול בחוסר תום לב 'וויתור' כביכול על זכויות בעלי הזכויות לקבל פיצוי והחתימו בעלי הזכויות, לא פעם, ללא נוכחות המפקח. הדברים בוטים במיוחד במקרה של אחת התובעות שהוחתמה לאחר שהגישה התביעה. לא זו אף זו, בתשובת הנתבעות למכתב ההתראה שנשלח אליהן עובר להגשת התביעה, הן לא הזכירו הטענה שמי מהתובעים וויתר על זכותו לפיצוי. הטענה עלתה לראשונה בכתב ההגנה. כמו כן, הנתבעות טענו שנוסח הוויתור נלקח ממיזמים אחרים שלהן. אולם, התברר שהמיזם כאן, היה הראשון שהן עשו במסגרת תמ"א 38/1".
__________________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופט עדי הדר
_________________________________________________________
