מתברר שהלקוח לא תמיד צודק. שופט בית משפט השלום ברמלה, נועם רף, דחה תביעה לקוח של חברה המסייעת בהסדרת ויזה לארה"ב, שדרש השבת כספים ופיצוי ומנגד חייב אותו ב-15 אלף שקלים פיצוי כולל הוצאות ושכ"ט עו"ד בשל פוסט שכתב בדף החברה בפייסבוק.
התובע, פנה לחברה שעוסקת בסיוע בהגשת טפסים, תיאום תור לשגרירות ארה"ב והכנה לראיון בשגרירות, שתסייע לו בהגשת טופס ויזה לארה"ב ובגין שירות זה שילם 200 שקלים, הליך הוצאת הויזה לא הושלם באמצעות החברה ולאור זאת טען התובע שהינו זכאי להחזר הסך של 200 שקלים ולפיצוי כספי.
מנגד החברה הגישה תביעה שכנגד זאת לאחר שמספר שנים לאחר מכן התובע העלה פרסומים במרשתת בדף הפייסבוק העסקי של החברה ודיבר עם בעלי החברה ולטענתה מדובר בלשון הרע.
לא שילם אגרה
על פי התביעה, החברה עזרה לתובע למלא טופס ולאחר מכן הוסבר לו שעליו לשלם את הסך של 160 דולר אגרה לשגרירות ארה"ב. החברה העבירה לתובע טופס פרטים אישיים והוא העביר את הטופס המלא לחברה.
כעבור כמה ימים התקשר התובע למוקד החברה בנוגע לתשלום האגרה ונשלח לו ספח ייחודי לתשלום ולאחר זמן מה שלא שילם את האגרה לשגרירות ארה"ב, שוחחה נציגה של החברה עם התובע וביררה עמו בנוגע לתשלום האגרה. התובע השיב שישלם כאשר יוכל לעמוד בתשלום זה ומאז נותק הקשר עם התובע למשך למעלה משנה, בו פנה התובע לחברה ואיים בהליך משפטי. נציגת החברה הסבירה לו שעליו לשלם את האגרה.
לטענת החברה, התובע קיבל ואישר את תקנון החברה שבו מדיניות ביטול עסקה והשבת כספים, כאשר ניתן לעשות כן תוך 14 ימים ממועד העסקה או מיום קבלת המסמכים עם הלקוח. עוד נטען כי החברה נתנה את השירות לתובע, אך בשל זאת שהתובע לא שילם את האגרה, לא ניתן היה לקדם את ההליך בעניינו ולכן התובע אינו זכאי להחזר והוא אינו עומד בהוראות תקנון החברה בנוגע לביטול עסקה.
פרסום בעמוד העסקי
ארבע שנים לאחר מכן פרסם הנתבע בדף הפייסבוק העסקי של החברה את הדברים הבאים:
"לפני כחמש שנים לאחר שחרורי מצה"ל, נתפסתי על ידי החברה כעוד לקוח פראייר ושילמתי סכום לא קטן עבור הוצאת הוויזה, עד היום לא קיבלתי שום שירות או מוצר. אמינות החברה שואף לאפס לאחר מספר רב של פניות. ממליץ לפנות לחברות אחרות או לפנות לבד לשגרירות זה אפשרי. אני בסופו של דבר עשיתי זאת לבד".
בשלב זה החברה השיבה לנתבע בדף הפייסבוק העסקי שלה הדברים הבאים: "אתה גורם לאנשים לחשוב שאנחנו רמאים". בהמשך לתגובת החברה כתב הנתבע תגובה נוספת בה נרשם: "כול עוד כספי נמצא אצלכם וגזלתם ממני את כספי ללא כל מתן שירות או מוצר, זה גזל גניבה מחסר ישע וזה חמור ביותר".
השופט רף כאמור, דחה את תביעת הלקוח וציין כי בקשתו הראשונה של הנתבע לבטל את העסקה באה למעלה משנה לאחר ההתקשרות, מקום בו הדין ותקנון החברה אינם מזכים את הנתבע בביטול עסקה והחזר כספי וכן החברה עשתה ככל יכולתה על מנת לקדם את הטיפול בעניינו של הנתבע שנעצר אך בשל נסיבות שקשורות בנתבע עצמו.
ביקורת צרכנית?
בתביעה שכנגד, קיבל השופט את טענות החברה כי מדובר היה בלשון הרע לגבי אחד מהפרסומים וכתב בהחלטתו בין השאר כי אומנם הפרסומים החלו כביקורת צרכנית ואך לאחר תגובת החברה, השיב לה הנתבע משמע, מדובר בתגובה לתגובת החברה עצמה. אולם לנתבע לא עומדות טענות ההגנה של אמת בפרסום ותום לב ברגע שיחס לחברה גניבה מחסר ישע, למרות זאת השופט העמיד את הפיצוי על 8,000 שקלים זאת ללא הוכחת נזק וכן חייב את הלקוח בכ-7,000 שקלים נוספים הוצאות ושכ"ט עורך דין.
"הגעתי למסקנה כי למרות שמדובר בסכסוך צרכני והנתבע סבור היה שמדובר בעניין אישי כשר, שיש באמור כדי להוות הבעת דעה ושיש לו חובה מוסרית חברתית לעשות את הפרסום, הנתבע התכוון לפגוע במידה גדולה משהיתה סבירה בפרסום ואף לא ניתן להניח שהאמין באמיתותו. כפי שציינתי לעיל, ספק אם הנתבע האמין שהוא חסר ישע והצגתו שכזה אך יש בה כדי להעצים את הטענות כנגד החברה ולהציגה באור שלילי", כתב השופט רף בפסק הדין.
_____________________________________________________
