שופט בית משפט השלום בת"א, עדי הדר, דחה תביעה נגד גוגל למתן צו עשה, ולחיוב בפיצוי בגין לשון הרע ופגיעה בפרטיות. זאת לאחר שגוגל לא הסירה הפניות במנוע החיפוש לפרסומים שייחסו לתובע אונס וסימום וקשרו "השחקנית הישראלית המפורסמת בעולם" לאירוע. השופט הדר, שהורה לתובע לשלם 30 אלף שקלים הוצאות, ציין כי יש לאמץ בחקיקה את מסקנות ועדת עדנה ארבל לעניין פרסומים פוגעניים במרשתת.
התובע טען בכתב התביעה כי לפני מספר שנים, הוקם אתר ייעודי על ידי משתמש שלא הזדהה, הנחזה להיות אישה, בו פורסם "סיפור" כוזב שהתרחש כביכול לפני כ- 13 שנים. במסגרת הפרסום, נטלה המפרסמת מהתובע את הזכות להתגונן בטרם הפרסומים, והביאה לנזק ממשי בחייו ובעבודתו על ידי פרסום סיפור כוזב ותלוש מהמציאות על כך שסימם ואנס אותה, והכל בזדון וכוונה תחילה.
פגיעה בשם הטוב
בסיפור נטען כי המפרסמת שהתה, לכאורה, יחד עם שחקנית מפורסמת ושני חבריה, התובע ובת זוגתו, במילאן שבאיטליה. באחד הערבים, כאשר נשארו התובע והמפרסמת לבד, התובע, בכוונה תחילה ובזדון, שיכר את המפרסמת שהייתה לכאורה כבת 18 באותה העת, ואנס אותה. סיפור זה פורסם במרשתת תוך עילום שמה של המפרסמת ושל כל המשתתפים בסיפור, מלבד שמם של השחקנית המפורסמת ושמו של התובע, והכל בזדון ובמטרה למשוך את תשומת הלב של גולשי המרשתת ולהפיץ את דברי הבלע לקהל רחב יותר.
על פי התביעה, גם גולשים "רודפי צדק" ראו לנכון להטריד את מקורביו של התובע על ידי הצפתם בהודעות פרטיות ברשת החברתית פייסבוק, ועל ידי תגובות בלתי הולמות ולא ראויות על פרסומים של "חבריו" של התובע בפייסבוק. בניסיון לעצור ולהביא להסרת הפרסומים הפוגעניים פנה התובע אל חברת גוגל העולמית וגוגל ישראל שיפעלו להסרת הכותרות הפוגעניות הנוגעות לתובע מתוצאות החיפוש בגוגל.
במענה למכתב זה השיבה החברה הישראלית כי אין באפשרותה לפעול להסרת הכותרות הפוגעניות שכן אינה הנמען המתאים לפניה שכזו, משום שמנוע החיפוש גוגל אינו בבעלותה, וכי כל בקשה להסרה של תוכן פוגעני יש להעביר לידי הנתבעת, וכי בכל מקרה "גוגל" החליטה שלא להסיר הקישורים המובילים לפרסומים הכוזבים. התובע טען בכתב התביעה כי כל רגע שחולף ובו עדיין ישנן כותרות המתנוססות בגאון בתוצאות החיפוש של "גוגל" מתמשכת הפגיעה הקשה בשמו הטוב ופרטיותו.
מפרסם לא ידוע
עוד טען כי אינו יודע מי המפרסם, ומדובר בדברים מופרכים שמעולם לא היו ולא נבראו וכי בשורה של פסקי דין נקבע, כי בעל פלטפורמה שנמנע מביצוע נוהל הודעה והסרה, יישא באחריות יחד עם המפרסם הישיר. התובע טען שגוגל עודדו את הפרסומים הפוגעניים נגדו כשלא הסירו את הפרסומים כמבוקש. עוד טען שפרסום פרטיו האישיים ברבים, בצירוף ביטויים פוגעניים כגון "אנס" ו- "מסמם" עונה על הגדרת "לשון הרע".
חברת גוגל טענה בכתב ההגנה כי הקשר היחיד שלה לפרסומים הוא בטענת התובע, כי קישורים לפרסומים מופיעים במנוע החיפוש שלה וכי הסכסוך האמיתי הינו בין התובע למפרסמים והם בעלי דינו הנכונים. עוד טענה הנתבעת כי אינה יודעת אם הפרסומים חוקיים או לא.
לגבי הבקשה להורות לה להסיר "פרסומים מכפישים אחרים אשר לא עלה בידי התובע למצוא בעצמו", היא טענה כי מדובר בסעד גורף, כוללני ומעורפל. הסעד מתייחס למספר בלתי מסוים ובלתי מזוהה של פרסומים בלתי מזוהים, שאפילו התובע בעצמו מודה שאינו יודע אם הם בכלל קיימים. הסרתה של תוצאת חיפוש ממנוע החיפוש אינה מביאה להסרתם של התכנים אליהם מקשרת תוצאת החיפוש מהמרשתת והתכנים ממשיכים להיות מצויים במרשתת עד להסרתם מהאתר בו פורסמו.
גוגל היא לא הכתובת
הנתבעת טענה כי אינה יוצרת את התכנים המאונדקסים במנוע החיפוש. לפיכך, היא איננה בעלת הדין הנכונה ואינה הכתובת לטענות התובע וכל סעד של ציווי או פיצוי, צריכים להיות מכוונים כלפי המפרסמים.
עוד טענה חברת גוגל כי אי צירוף המפרסמים מהווה פגם מהותי. צירופם נדרש לא רק משום שהם עלולים להיפגע מסעד ההסרה המבוקש, אלא גם משום שהם הגורמים המתאימים להשיב לטענות התובע לגבי תוכן הפרסומים. הנתבעת טענה שאין להטיל עליה חובה להסיר את הפרסומים כאשר היא אינה יכולה להכריע בדבר חוקיותם.
בשלב מסוים הסכימה חברת גוגל להסיר את ההפניה לפרסומים הנזכרים בכתב התביעה המקורי, למעט בעניין טוויטר, התובע טען שאין די בהסדר שקיבל תוקף של החלטה לעניין הסרת ההפניות לכתובות ישראליות וטען שיש לחייב הנתבעת להסיר ההפניות ביחס לכל המשתמשים בעולם.
השופט קיבל את טענת חברת גוגל וציין כי במקרה שלא ניתן לזהות המפרסמים, עולה קושי רב לקיים דיון בסוגיה אם הפרסום מעוול, במעמד הנתבעת בלבד, וככל שהנתבעת ביצעה הבדיקה הבסיסית ולא חרגה מהלכת סביר, הסעד היחידי שעומד לתובע הוא סעד ההסרה.
מחוץ לתחום
"לענייננו", כתב השופט הדר, "ישנה מחלוקת אם ניתן לזהות חלק מהמפרסמים, כגון מר סילברסטיין, בעלי אתר 'תיקון עולם'. לכן, לכאורה היה על התובע למצות ניסיון להמציא לו כתב התביעה, לרבות ע"י הגשת בקשה להמצאה מחוץ לתחום. אולם, ממילא, מרגע שביהמ"ש קבע כי הנתבעת לא חרגה מהלכת סביר, אין צורך להידרש לסוגיה לעניין הבקשה של התובע לחייב הנתבעת באחריות נזיקית".
באשר לבקשה להסיר את הפרסום ממנוע החיפוש, הוסיף השופט כי "ככל שהתובע מעוניין להחיל הוראות ביהמ"ש זה על אתרים זרים ביחס לכל כתובות המשתמשים בעולם, היה עליו לבקש המצאה מחוץ לתחום, או לאשר המצאה למורשה בישראל. גם מסיבה זו, אין לחייב הנתבעת להסיר ההפניה לחלוטין, ללא מיצוי הניסיון לצרף האתרים הזרים כנתבעים ומתן הכרעה בשאלה אם הפרסום כוזב. לכן, ביהמ"ש דוחה הבקשה להסיר ההפניה ל-16 הפרסומים לחלוטין באופן שיחול ביחס לכל המשתמשים במרשתת בעולם".
לצפייה ודירוג כבוד השופט עדי הדר
