בית המשפט העליון הורה היום למשטרה להשיב לבני הזוג איריס ושאול אלוביץ' את התכשיטים בשווי 600 אלף ש"ח שנלקחו מביתם, במסגרת החקירה בתיק 4000 (בזק). השופט יצחק עמית ביקר בחריפות את התנהלות המדינה, וקבע כי התכשיטים נלקחו ללא סמכות.
כזכור, בני הזוג אלוביץ' נעצרו מוקדם יותר השנה, ובמקביל למעצרם חולט חלק גדול מרכושם. חוקרי המשטרה לקחו עמם חפצי אומנות ותכשיטים בשווי 6.2 מיליון שקלים, זאת בנוסף לעיקולים שהוטלו על ארבע דירות של הזוג בתל אביב ושלושה רכבי פאר שבבעלותם.
לאחר המעצר התברר לעורכי דינם כי המדינה נתנה פרשות מרחיקת לכת לצו המעצר של השופטת רונית פוזננסקי-כץ, בו מוסמכת המשטרה לתפוס, "כל מסמך ו/או חפץ הדרושים לחקירה".
עורכי הדין ז'ק חן, מיכל רוזן עוזר, נעה פירר ותאיר בן שושן דרשו מבית משפט השלום להורות על שחרור מחצית מהרכוש שנתפס.
ביהמ"ש קבע כי אכן לא מוזכר בצו החיפוש חפצי אומנות ותכשיטים, ועל המשטרה היה לחזור לבית המשפט ולקבל אישור. יחד עם זאת קבע השלום כי עוצמת הפגם אינה גבוהה ואינה יורדת לשורש חוקיות התפיסה.
"טענה קשה להלום"
בית המשפט המחוזי דחה את הערר שהוגש על החלטת השלום, וקבע כי יש תשתית ראייתית המבססת חשד סביר לביצוע העבירות, באופן המצדיק את תפיסת הנכסים לצורך בדיקת אפשרות חילוטם בהמשך.
מכאן הוגש הערעור לעליון, בו טענו באי כוחם של אלוביץ', כי אין להתיר למשטרה לתפוס רכוש בשווי פירות העבירה ללא צו תפיסה, וכדי לעשות שימוש בסמכות התפיסה ללא צו (מכוח סעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי), עליהם להצביע על צורך חיוני מובהק.
המדינה טענה, באמצעות עורכי הדין עורכי הדין אבי וסטרמן וניצן וולקן, כי תפיסה מכוח אותו סעיף אינה טעונה צו שיפוטי, והוסיפה כי בכל מקרה יש לשוטר סמכות תפיסה ללא צו, "מסמכויות שהשוטר נושא עליו לכל מקום".
את הטענה הזו ביקר השופט עמית וכתב כי, "טענה זו של המדינה קשה להלום. הנה כי כן, לשיטתה של המדינה, יכול שוטר להיכנס לבית עם צו חיפוש או בלעדיו, על מנת לאתר חפץ ששימש לביצוע העבירה.
והנה, לכדה את עינו של השוטר תמונת פיקאסו מקורית התלויה על הקיר, או שולחן מהגוני בסגנון לואי ה-14 בסלון הבית, והוא יכול לומר לחברו "מצאתי נכסים שניתן יהיה בעתיד לחלט כרכוש בשווי, קדימה להעמיס".
או שיכול שוטר לעצור פלונית ולתפוס סמים בכיסה, ובאותה הזדמנות לפרוק אותה מתכשיטיה ועגיליה בגדר תפיסה לצורך חילוט של רכוש בשווי".
השופט הוסיף כי חומרת הפגם היא בכך שהמדינה יכלה לשוב ולבקש צו תפיסה לחפצי האומנות והתכשיטים אך לא עשתה זאת. גם הפסיקות עליהן הצביעה המדינה, בהן מקרים אחרים של תפיסת רכוש ללא צו, שונים במהותם מאחר ובכל המקרים היה אלמנט של דחיפות. השופט הוסיף כי, "התקשתי להבין האם מדובר בפרקטיקה הנוהגת על ידי המשטרה. אם אכן כך – יש להפסיקה לאלתר".
"ממד של השפלה"
השופט הזכיר גם כי, "אי חוקיות התפיסה של חלק מהתכשיטים אף הייתה כרוכה במֵמד של השפלה", כאשר הוא מתכוון לדרישת השוטרים מבני הזוג להסיר תכשיטים שענדו, כולל שעונים וטבעות נישואים. "לשיטתה של המדינה, די למשטרה לבקש צו חיפוש ותפיסה של חפץ או נכס הדרוש לחקירה, ולהשתמש בצו זה כ"כרטיס פתוח" כדי לרוקן את הבית של החשוד מתכולתו לצורך חילוט עתידי של רכוש בשווי, משל הייתה המשטרה קבלן הוצאה לפועל".
המשמעות המעשית של ההחלטה היא שרוב הרכוש יישאר בידי המדינה, והתכשיטים בשווי 600 אלף ש"ח יחוזרו לבני הזוג. משמעות נוספת היא שבדיון הבא במחוזי על המשך ההחזקה ברכוש, יינתן משקל לאי חוקיות התפיסה, והשופט ציין כי יש לשקול חלופות תפיסה ופתרונות מידתיים יותר.
