איים על דיירי בית המחסה: "יש לי אקדח. אירה בכולם"

בית המשפט המחוזי מרכז, דן בשבוע שעבר בערעור שהוגש על החלטה המהווה פסק דין של בית משפט השלום בנתניה. בפסק הדין הוארך תוקפו של צו מניעת הטרדה מאיימת כנגד המערערים.
התיק החל כאשר המשיבים, המנהלים בית מחסה לאוטיסטים באזור השרון, הגישו בקשה דחופה למתן צו מניעת הטרדה מאיימת, בה נטען כי המערערים נוקטים כנגד החוסים פעולות שונות העולות לכדי הטרדה מאיימת. בין היתר נטען כי אחד המערערים איים כי יש בידו אקדח והוא "יירה בכולם". המערערים טענו כי החוסים מקימים רעש כאשר הם נמצאים בחצר.
המשיבים טענו כי מאז אוגוסט 2017, חשופים החוסים לצעקות, איומים ואמירות בוטות מצד המערערים, ולטענתם הדבר גורם לחוסים לבהלה, פחד ולעלבון, וחלק מהחוסים מסרבים לצאת לחצר הבית בשל כך. עוד תיארו המשיבים מקרה במסגרתו השפריץ אחד המערערים מים באמצעות צינור השקיה לכיוון החוסים, וצילם אותם בטלפון הנייד.
בדיון בבית משפט השלום טען המערער כי בית המחסה פועל ללא רישיון ובניגוד לחוק והכחיש שצילם את החוסים, אלא רק הקליט את הרעשים, שהיו בלתי נסבלים לדבריו. בית המשפט נעתר לבקשת המשיבים ונתן צו למניעת הטרדה מאיימת האוסר על המערערים להטריד, לאיים, לבלוש, לארוב, לצלם או לפגוע בפרטיותם של החוסים בכל דרך אחרת. עוד הוסיף ביהמ"ש כי התנהלות המערערים עולה כדי התאכזרות של ממש. למערער היה חשוב לציין לפרוטוקול כי, "אני ימשיך לצעוק שקט ואני יעשה את זה יותר חזק ואני יפעיל רמקול באופן אוטומאטי כנגד רעשים, יש לי זכות מלאה בחצר שלי לצעוק שקט" (הטעויות במקור. א.י).
במסגרת הערעור טענו המערערים כי בדיון נפלו פגמים מהותיים ודיוניים שיש בהם כדי להביא לביטול הצו שניתן. ראשית טענו המערערים כי הם אנשים מבוגרים שלא היו מיוצגים על ידי עו"ד מטעמם. שנית, נטען כי המערערת 2 הציגה לביהמ"ש קמא אישור מחלה, אך הוא החליט לנהל הדיון בהעדרה מבלי לאפשר לה להתגונן. שלישית, המערערים טוענים כי המשיבים אינם בעלי מעמד משפטי כלשהו בתובענה זו, ואף לא הוצגו ראיות כי בבית המחסה מנוהל עסק חוקי.
השופט בנימין מבית המשפט המחוזי מרכז-לוד ארנון החליט לדחות את הערעור, וקבע כי פסק דינו של בית משפט קמא מפורט ומנומק כדבעי, וכי המערערים לא נתנו הסבר מניח את הדעת להתנהלותם כפי שתוארה בבקשה. עוד קבע השופט, שגרסת מערער 1 הינה, "גירסה משתנה שאינה ראויה לאמונו של בית המשפט". כמובן שהשופט דחה את הטענה לגבי הייצוג המשפטי ואמר כי, "ככל שהיה המערער מבקש להיעזר בשירותיו של עורך דין טרם הדיון בבית המשפט קמא, יכול היה לפנות בבקשה מתאימה לדחיית הדיון".