שופט בית משפט לענייני משפחה בתל אביב, יחזקאל אליהו, קיבל בקשתו של תובע, לקיום צוואת אמו המנוחה ודחה את בקשת נכדיה להתנגד לה. זאת לאחר שהשופט אליהו דחה את טענת הנכדים בדבר מעורבות התובע בעריכת הצוואה הן כעילה עצמאית ונפרדת והן כחלק מבחינת נסיבות עריכת הצוואה והטענה להשפעה בלתי הוגנת.
התובע הגיש בקשה לקיום צוואת אימו המנוחה, צוואה שערכה המנוחה בפני הנוטריון ולפיה הזוכה היחיד והבלעדי הינו התובע שהגיש לרשם לענייני ירושה בקשה למתן צו לקיום צוואת המנוחה. הנתבעים מנגד הגישו התנגדות לבקשה לקיום צוואת המנוחה וכן הגישו בקשה למתן צו ירושה אחר המנוחה.
פגמים בצוואה
ההליכים הועברו לבית משפט לענייני משפחה והנתבעים מטעמם העלו שלל טענות באשר לפגמים בצוואה, לרבות טענות בדבר היעדרם של מרכיבי היסוד בצוואה בפני רשות, היעדרה של תעודה רפואית ממועד חתימת הצוואה, טענה להיעדר שליטה של המנוחה בשפה העברית וטענות כנגד התרשומת הפנימית שערך לטענתם לכאורה הנוטריון.
עוד נטען, כי לא יתכן שהמנוחה נוכח מצבה הפיזי הנפשי והשכלי במועד עריכת הצוואה ובשים לב לכך שלא הונחה בפני הנוטריון תעודה רפואית באשר לכשירותה של המנוחה לחתום על צוואה נכון למועד חתימתה, אמרה את הדברים שנכתבו בצוואה.
לטענת הנתבעים הנוטריון אמנם מצא להפנות את התובע לקבלת חוות דעת פסיכו-גריאטרית ביחס לכשירות המנוחה, בדיקה שנעשתה 8 ימים לפני חתימת הצוואה, אולם לא פעל כמצופה מרשות לצורך ערכת צוואה משלא עמד בחיוביו המתייחסים למועד עשיית הצוואה חובת בדיקה בדבר כשירות המנוחה מבחינת גילה ובירור האם המנוחה פעלה מרצונה החופשי והבינה משמעות הפעולה של עשיית צוואה.
נתוני פתיחה בעייתיים
השופט אליהו, ציין כי נתוני הפתיחה והעובדות הראשוניות בתיק גילה של המנוחה בעת עריכת הצוואה כבת 100 שנים, עריכת הצוואה בביתה, התעודה הרפואית שהוגשה במסגרת התובענה למינוי אפוטרופוס למנוחה והיות התובע הזוכה היחיד בעזבונה של המנוחה, נראו מטרידים ועוררו תהיות ועננה אשר רחפה בכל הנוגע לשאלת תקופתה של הצוואה.
עם זאת אותם נתוני פתיחה בעיתיים אשר ליוו את התיק בתחילת שמיעתו, הלכו והתפוגגו ככל שהתקדמה שמיעת העדויות והראיות והתמונה שהצטיירה בתום שמיעת העדויות והראיות הייתה שונה לחלוטין מזו שהצטיירה בפתח ההליכים.
"כלל הוא", כך כתב השופט, "כי אדם זכאי לקבוע מי יירשו לאחר מותו ועל פיו יישק דבר. הצוואה אינה חייבת לעמוד בהגיונו של צד זה או אחר. מבחן כשירות הצוואה והגיונה הוא באמיתות רצון המצווה בלבד. מטבע הדברים העדפת בן/בת אחד מנוח/ה והדרת יתר הילדים מהעזבון מעוררת תהיות ושאלות. במקרה דנא ולאחר שנשמעו הראיות והעדויות התפוגגו לטעמי אותן תהיות שהיו קיימות".
לא מדויק
השופט הוסיף: "לעניין זה יש להדגיש כי בעת עריכת הצוואה אך שניים מתוך ילדיה של המנוחה נותרו בחיים, הבן ר.א והתובע, כך שהטענה לנישול ואופן הצגתה על ידי הנתבעים לוקה באי דיוק ובעיוות. גילוי משיכות הכספים מחשבונה של המנוחה על ידי ר.א וההליך בעניין צו ההגנה יש בהם להסביר את בחירת המנוחה של לצוואת חלק מעזבונה ל- ר.א. כפי שחזרתי והבהרתי חרף הטענות הקשות שהועלו כנגד הבן ר.א, זה בחר שלא להגיש תצהיר עדות ראשית ולהעמיד עצמו לחקירה. הבן א. לא היה בחיים בעת עריכת הצוואה שכן הוא נפטר בחודש אוגוסט 2017 טרם נערכה הצוואה.
המתנגדים 4 ילדיו של הבן המנוח א בחרו שלא להגיש תצהיר עדות ראשית, ולפיכך פרט לעובדה כי בפני בית המשפט לא עמדה גרסה שלהם באשר לתובענה, הרי שבית המשפט לא יכול היה לעמוד כלל על טיב הקשר שלהם עם המנוחה על מנת לבחון את הטענה לנישולם שלא כדין".
