הרכב דייני בית הדין הרבני הגדול בירושלים, דחו פה אחד את בקשתו של הגבר לעיון מחדש בפסק הדין משנת 2018 שביטל הסכם גירושין שאושר על ידי בית הדין הרבני בחיפה, וקבע כי ההסכם אושר למרות היותו בלתי סביר, בלשון המעטה ומבלי לוודא שהאישה הבינה אותו, ובכלל זה את המצב הנפשי של האישה בעת כריתתו, והפעלת הלחץ הפסול שהופעל על האישה, וכי בטל גם עקב שחזרה ממנו טרם הגירושין.
ההרכב קיבל את טענת באות כוחה של האישה עו"ד דפנה פלר ועו"ד דורית ענבר־סברדליק שהראיות החדשות כמעט כולן אינן חדשות, וכן שהראיות ה"חדשות" שהציג הגבר באופן סלקטיבי וניסיונו של הגבר לבצע מקצה שיפורים שמא בית הדין הגדול שכח את שהיה, וכן כי התנהלותו מראה על חוסר תום הלב ואף מוכיחות את דרך התנהלות הגבר היום בדיוק כמו אז.
בית הדין הגדול קבע כי אין כל חדש תחת השמש ואף הדגיש בפני הגבר "טול קורה מבין עיניך". עוד נקבע כי הגבר ישלם את הוצאותיה של האישה בסך 15 אלף שקלים.
מדובר בצדדים, שהיו נשואים כעשור ומערכת יחסיהם התאפיינה באלימות, בטענות לבגידה והם חתמו בשעתו על הסכם גירושין תוך מתן סמים לאישה וניצול מצבה הנפשי דאז, והסכם זה אושר בבית הדין הרבני בחיפה וללא שהדיינים הקפידו שהאישה מבינה את תוכנו.
מאוחר יותר סירבה האישה להתגרש, ואף גילתה דעתה כי אינה מסכימה עוד לאמור בהסכם, אולם חויבה בגירושין, ובית הדין כפה על האישה לקבל את גיטה, ולאור זאת הצדדים התגרשו. בשנת 2016 האישה עתרה באמצעות עו"ד אבי אמר לבית הדין בחיפה בבקשה לבטל את הסכם הגירושין שלטענתה נחתם שעה שאין היא כשירה דיה כדי להסכים לו, ואולי אף לא כדי להבין אל נכון את משמעויותיו ותוצאותיו, אף נתונה תחת לחץ ואיומים. כן טענה, אם כטענה עצמאית ואם כראיה תומכת לאמור, כי ההסכם הוא הסכם מקפח בעליל.
בית דין קמא שדן בעתירה זו החליט לדחותה תוך שהוא דחה את טענת אי־הכשירות וקבע כי לא הוכחה. האישה ערערה על פסק דינו זה של בית דין קמא לבית הדין הגדול וערעורה התקבל ונקבע כי ביתם של הצדדים יחולק מחצה במחצה. הגבר אשר סירב לקבל את תוצאות פסה"ד של בית הדין הגדול הגיש לבית הדין הגדול בחלוף כשנתיים וחצי בקשה לעיון חוזר.
האישה יוצגה על ידי עו"ד דפנה פלר ועו"ד דורית ענבר־סברדליק אשר הגישו תשובה לבקשת הגבר. תגובת האישה התקבלה במלואה, ובפה אחד נדחתה בקשתו של הגבר.
פסק הדין קבע כי בניגוד לדברי בית דין קמא יש בסיס איתן להנחה כי האישה חתמה על ההסכם בהיותה במצב נפשי שבו שיקול דעתה עשוי להיות לקוי, הדיין אף לא וידא את הבנת האישה את ההסכם, משמעויותיו ותוצאותיו, ואת עשייתה אותו מרצונה החופשי, כדרישת המחוקק.
[pdf-embedder url="https://obiter.co.il/wp-content/uploads/2021/04/החלטה-1.pdf" title="החלטה"]
כשנתיים ומחצה לאחר מתן פסק הדין הגיש המבקש את בקשתו האמור לעיון מחדש ולסתירת הדין. כאמור, הרכב בית הדין דחה מכל וכל את הבקשה של המבקש וקבע שכמעט כל האמור בבקשה כבר נכתב בפסק הדין וקיבל בו מענה.
"המבקש הטריח את בית הדין ואת המשיבה בטענות שווא על ראיות חדשות כביכול. ולא טרחה בלבד אלא אף ניסיון להטעות את בית הדין יש כאן ניסיון לגרום לבית הדין – לחשוב כאילו אכן יש כאן ראיות חדשות, ניסיון להטעות את בית הדין לגבי תוכני המסמכים והראיות תוך הוצאתם מהקשרם וציטוטם הסלקטיבי והמגמתי, והכול, כך מסתבר, תוך ניצול חלוף הזמן ממועד פסק הדין, ואולי תוך המתנה מכוונת לחלוף הזמן, מתוך הנחה או תקווה שבית הדין לא יזכור את כל שהיה לפניו או את התרשמותו ושיקול דעתו מאז ואולי יתרשם עתה אחרת, ובפרט נוכח ההצגה החלקית של התמונה", נכתב בהחלטת הרבנים.
לאתר דפנה פלר – עורכת דין ומגשרת
________________________________________________
