דפנה היא אמא ל- 2 בנות, בת 42, חיפאית ועוסקת בדיני משפחה ומעמד אישי, הסדרת המעמד בישראל (הגירה, אזרחות, אשרות שהייה וכו') וגישור בתחום המשפחה.
למה בחרת לעסוק במשפטים?
"בעיקר כי המחשבה על חוסר צדק מאתגרת אותי מאוד, ואני כאדם לא מסוגלת להכיל עוולות. השילוב של האידיאולוגיה והאהבה שלי למקצוע, דרך היותי פעילה לזכויות בעלי חיים ועד הרגישות שבי לניצול של מעמד כלשהו. אני מוצאת את עצמי מאותגרת במיוחד בתחום בו בחרתי לעסוק, דיני משפחה זה התחום הרגיש ביותר שעורך דין יכול לעסוק בו".
בחרתי בתחום שמצריך יותר רגישות והכוונה מ"משמר הצדק"…נכון, לא תמיד אני מסכימה עם הלך הרוח של הלקוחות שלי ולרגעים זה גם נוגד את האידיאולוגיה שלי, אולם למעשה, ברגעים כאלה מתחיל האתגר האמיתי, בו אני פוגשת את המציאות שרחוקה מהחזון שלי, אז מתחילה העבודה האמיתית".
מה את הכי אוהבת בעבודה?
"לדעת שעשיתי הכל על מנת להוביל משפחה חזרה למסלול, ואם הצלחתי להביא תוצאה שתהיה הטובה ביותר עבור המשפחה אז הסיפוק הוא בלתי ניתן להסברים – אין מאושרת ממני. אני מאמינה גדולה מאוד בהסכמים, וככל שאני רואה שיש עם מי לדבר בצד השני, אני אעשה את כל אשר לאל ידי על מנת להוביל להסכם ולהפוך את המלחמה בבית משפט למיותרת.
מבחינתי אין מנצח ומפסיד בבית משפט לענייני משפחה, יש תמיד מפסיד, כלומר, גם אם צד סבור שהוא ניצח – למעשה הוא הפסיד. כמובן שיש הפסד קל (שהוא הרע במיעוטו מבחינתי) ולצערי יש הפסד קשה יותר, שקורה לרוב כאשר שני צדדים נלחמים אחד בשני בבית משפט והם כבר לחלוטין שכחו לשם מה הם עתרו אליו מלכתחילה; למעשה הם כבר בשלב האגו שמנהל אותם והילדים הם רק הכותרת והתירוץ. אלו דברים שאני באמת ובתמים משתדלת להימנע מהם ולמנוע אותם, ואני מקפידה להבהיר ללקוחותיי שבית המשפט כבר "ראה הכל" והוא בוודאי לא יושב על המדוכה כדי "לעשות נו נו נו" לצד כלשהו. יינתן פסק דין לכאן או לכאן, אך ההתמודדות עם ההרס תתחיל רק כאשר יירדו המשקעים. חבל ואפשר פעמים רבות לוותר על "גביע ניצחון" המדומה הזה…הורים יישארו לנצח ההורים של ילדיהם".
האם את חושבת שקיים שוויון בין גברים לנשים?
"לצערי לא, אם זה ברמת השכר- אישה יכולה לעבוד באותו תפקיד בדיוק כמו של גבר – אותן השעות ולתת בדיוק את אותו הדבר והיא תרוויח פחות – למה? אין באמת תשובה עניינית וקונקרטית . נושא נוסף שאני מוצאת בו חוסר שוויון זה כמובן בממשלה ובכנסת- הצד הגברי הוא זה שמנהל את המדינה. נשים מטבען יכולות להיות בלי אגו – דבר שיוצר יכולת להידבר ולא להיות מונע מכוח שניתן לגבר במעמד מפתח. נשים מציבות עשרה יעדים קטנים בדרך למטרה הסופית וללא הפרעות".
מה היית אומרת לדפנה פלר בת ה-12?
"לעולם אל תוותרי כל כך מהר – כל מכשול הוא הזדמנות. בגיל הנערות מאוד קל לוותר – אז הייתי אומרת לעצמי שגם אם מאתגר במעלה הדרך, לעולם לא לוותר ולהמשיך עד למטרה"
מי המודל לחיקוי שלך?
"אמא שלי. יש לה את הדרך שלה בהכל, גם אם לפעמים הדרך לא מובנת וברורה לי ואפילו מכעיסה אותי – בסופו של דבר אני רואה מולי אישה שעברה חיים מאתגרים, ואת האתגר הזה היא הפכה להזדמנות. זה נשמע פשוט וזה לחלוטין לא פשוט. את הכל היא עשתה בשתי ידיים, הציבה לעצמה מטרה אחת גדולה ועוד כמה מטרות קטנות בדרך, ובנחישות מעוררת קנאה היא הגיעה למטרה הגדולה שהציבה לעצמה. כך אני רואה אותה וזה בעיניי ראוי להערכה והערצה".
מה ההגדרה שלך לאישה חזקה?
"אישה שלא חוששת לרוץ למרחקים ארוכים, ולעמוד על שלה גם אם הסביבה שלה סבורה שהיא טועה".
מה מייחד אותך משאר הקולגות שלך?
"אני לא חושבת שיש בי משהו שאין לאחרים, כל אחד והדבר הייחודי שהוא בהחלט רק שלו. מה שלדעתי מייחד אותי הוא שאני יודעת לזהות ולשמוע את המוזיקה ולקרוא את המפה, יש לי אנרגיות אחרות. אני לפעמים נכנסת לבית המשפט ואיכשהו מצליחה להוריד את המתח באולם – אני מבינה שמדובר בחיים של אנשים, ויחד עם זאת ועל אף הקושי אני מבהירה שהכל ישקע בסופו של דבר, גם הכעסים. בכל אופן אני בטוחה שלא רק אני כזו.
את חושבת שיש לך יתרון בתור אישה בתחום?
לא! היתרון שאני חושבת שיש לי באופן אישי הוא שאני יודעת איך לשבור את המתח, גם בתוך אולם בית המשפט, אך בהחלט אני לא חושבת שיש לנשים יתרון כזה או אחר בתחום.
מה החלום שלך?
אין לי, יש לי שאיפות ומטרות.
מה מפריע לך במדינה?
"שכל אחד רוצה להיות הראשון ברמזור אדום. בלי חשיבה לעומק לפעמים, כולם מתלוננים על התנהגות של מישהו אך לא יהססו להתנהג אותו דבר בדיוק. העיסוק כאן ברכילות ופחות בכל מה שצריך לשפר כאן, והדבר הראשון שאני הייתי משפרת הוא את כל מערכת המשפט החל מהוועדה הערטילאית והשמורה מכל משמר שהיא "ועדת השתיים", הוועדה למינוי שופטים; הייתי מנקה משם פוליטיקאים, שלא יהיה שמאל ולא ימין בוועדה הזו, ללא מינויים בפועל וכו', וכלה במערכת בתי המשפט על כל רבדיה".
מה אנשים חושבים עליך?
"טיילתי 8 שנים בעולם מהמזרח הרחוק, אירופה וארצות הברית. לאורך כל חיי, כאשר אנשים פוגשים אותי הם בתחילה לא אוהבים אותי, אחר כך או שהם נשארים חברים שלי או שלא, אבל תמיד כולם מספרים לי את אותו הדבר – כמה לא אהבו אותי בהתחלה. היום אני כבר צוחקת מהעניין כי אני מבינה שלא פשוט להכיל את האנרגיות הקופצניות שלי ואותי בכלל, אבל פעם ממש לא הבנתי למה האנטי כלפי, ובקיצור אל תנסו לפרש אותי – זה בלתי אפשרי".
מה התוכניות לעתיד?
"אני אוטוטו מקבלת את תעודת הפרופילאות שלי מאוניברסיטת אריאל, וזה כל כך סוגר לי מעגל כיוון שמאז ומעולם חקרתי את כל מי שעמד מולי – אם זה בהתנהגות שלו, בדיבור, בתנועות הגוף, במימיקה וכו', והדבר ליווה אותי כל חיי, אם במסע שלי בעולם ואם בלימודי פסיכולוגיה, לימודי גישור והיום כעורכת דין, ובכלל בחיים. בהתייחס לתוכניות לעתיד, הכל פתוח ואין לי תשובה מדוייקת כרגע".
לסיום, מה הערך המוביל שלך?
"אינטגריטי, ואין דבר כזה שהכל אבוד ואין מה לעשות – תמיד יש מה לעשות".
