שופט בית הדין האזורי לעבודה ת"א, תומר סילורה, קבע כי זכותה של המדינה להפעיל מערכת איכון ברכבי מדינה של העובדים, זאת למרות שהעובדים טענו שמדובר בפגיעה בפרטיות שלהם.
יחד עם זאת, השופט סילורה קבע כי המדינה צריכה לתקן כמה הוראות בנוהל שהיא חיברה לצורך כך, זאת בהתאם להנחיות בפסק הדין.
לפני למעלה משנה, פנו לבית הדין איגוד ארגון עובדי המדינה היציג ואיגוד רכזי התחבורה והנהגים לבקשת צד בסכסוך קיבוצי ולצדה בקשה דחופה לסעד זמני וקבוע, לפיה התבקש בית הדין ליתן צו אחד המורה למדינה, להימנע מהפעלת מערכות המעקב שהותקנו בפועל על רכבי ממשלה צמודים או רכבי איגום, עד לקבלת היתר מהמשרד להגנת הסביבה, כנדרש על פי דין.
עוד התבקשה המדינה ליתן צו שני המורה למשיבה לקיים משא ומתן עם המבקשים על נוהל הפעלת מערכת האיכון בטרם הפעלתה או השימוש בתוצריה וכן להוציא צו שלישי המורה למדינה להימנע מהפעלת מערכות המעקב שהותקנו בפועל על הרכבים עד לאחר גיבוש נוהל מוסכם בין הצדדים ביחס לאופן והיקף הפעלת המערכת, אופן שימור הנתונים הנאגרים במסגרתה והמגבלות על השימוש בנתונים אלו לצרכים שונים וכן להימנע מהתקנת המערכת ברכבי ממשלה הצמודים לעובדים או ברכבי איגום, הן ביחס לרכבים קיימים והן ביחס לרכבים חדשים.
לטענת המבקשים, במהלך שנת 2014 הורה מנהל הרכב הממשלתי על התקנת מערכת מעקב ברכבי ממשלה הצמודים לעובדים או ברכבי איגום, המופעלת באמצעות "כרטיס חכם" אשר עליו מקודדים פרטי העובד. "כרטיס חכם" זה הינו אישי ואינו ניתן להעברה.
עוד נטען, כי התקנת המערכת פוגעת פעם אחת בחשיפת ציבור הנהגים והעובדים הזכאים לרכב צמוד ובני משפחתם, לקרינה ברמה גבוהה החורגת מן המותר שכן המערכת משדרת בהספק של 2 וואט "וזאת מבלי שניתן היתר של השר להגנת הסביבה, כנדרש על פי חוק הקרינה הבלתי מייננת ופעם שניה פוגעת פגיעה חמורה בצנעת הפרט של העובדים, בזכויות העובדים ובתנאי עבודתם ואף פוגעת בזכות לפרטיות של בני משפחתם העושים שימוש ברכב ברשות וכדין.
לשיטת העובדים, הכרטיס החכם מאפשר לעקוב אחר הפעולות הבאות: "זמני הנעה וכיבוי הרכב, נתונים בדבר מהירות נסיעה, מעקב צמוד אחר מסלול הנסיעה, איתור ורישום סטיות ממסלול הנסיעה, מעקב אחר ביצוע עבירות תנועה, סיבובים חדים ואי שמירת מרחק בין כלי רכב ומעקב אחרי זמני המתנה כאשר הרכב פועל ובכלל זאת יכולת שליטה לשם הפסקת פעילות הרכב". עוד נטען כי שימוש בכרטיס החכם מביא ל"מעקב בלתי מידתי ובלתי פוסק הצופן בחובו פגיעה קשה בפרטיות העובדים, פרטיות בני משפחתם ובתנאי עבודתם".
המדינה טענה מנגד בין השאר כי מערכת האיכון מטעם חברת "פוינטר בע"מ", נועדה לאפשר פיקוח, בקרה ותיעוד אלקטרוני של כלי הרכב שבאחריות מינהל הרכב הממשלתית ויחידות הסמך וזאת כדי לשפר את אפקטיביות השימוש של כלי הרכב, לשיפור בטיחותם האישית של הנוהגים, לאפשר שימוש ברכב על ידי גורמים מורשים בלבד, לבצע מעקב ובקרה אחר נהיגה חריגה לשם פיקוח על בטיחות הנסיעה ברכב, לטובת ביצוע תחקור ושחזור של היסטוריית השימוש ברכב ולאפשר ניתוחים רוחביים לגבי אופי השימוש ברכבי הממשלה.
השופט סילורה קבע כאמור שהמדינה רשאית להתקין ולהפעיל את מערכת האיכון ברכבי המדינה ובכך לאסוף מידע על התנהלות הנהגים, הן מבחינת שימוש ברכב והן מבחינת בטיחות נהיגתם. לפי פסק הדין, שתי התכליות שבבסיס רצונה של המדינה להטמיע את מערכת האיכון, הכלכלית והבטיחותית, הן תכליות ראויות וחיוניות במסגרת פעילות צי הרכב כחלק מעיסוקיה של המדינה.
אולם, השופט סילורה הורה למדינה לערוך מחדש את הנוהל "תפיסת ניהול לתפעול מערכת לאיכון ורישום נסיעות ברכב ממשלתי" וכן בכפוף לכך שעל המדינה להתאים ולשנות את הנוהל בהתאם להנחיות שנקבעו בפסק הדין תוך מילוי חובת היוועצות עם המבקשים.
