שופט בית משפט השלום בתל אביב, מיכאל תמיר הורה לחברת קבלנית לשלם ללקוחה שרכשה מהם דירה פיצוי בסכום של כ-130 אלף שקלים, ועוד כ-30 אלף שקלים עבור הוצאות ושכר טרחת עורך דין, לאחר שבדירתה החדשה התגלו בעיות רטיבות קשות.
על פי התביעה, התובעת רכשה דירה חדשה בת ארבעה חדרים בפתח תקוה מחברה שעיסוקה בייזום ובביצוע פרויקטים בנדל"ן. 4 שנים לאחר קניית הדירה גילתה הקונה בעיות רטיבות בדירתה, ובעקבות זאת פנתה לחברה אשר שלחה אליה בכל פעם לאותו נציג שטען כי כל הנזקים טופלו. אולם, לטענת הרוכשת, נזקי הרטיבות שבו וחזרו כאילו לא תוקנו.
כעבור שנתיים פנתה התובעת שוב לחברה והתריעה על רטיבות חמורה ודרשה לתקן את הנזקים לאלתר. לפי התביעה, החברה התחייבה לתקן את הליקויים אך לא בוצעה כל פעולה אפקטיבית לפתרון מקור הנזק. לכן, פנתה התובעת גם למומחה מטעמה, כדי שיבדוק את הליקויים בדירה ויכין חוות דעת.
בחוות דעתו של מהנדס מומחה, אותו צירפה לכתב התביעה, נקבע אומדן עלויות לטיפול בבעיות הרטיבות ולתיקון הנזקים השונים שנגרמו לדירה בסכום כולל של כ-200 אלף שקלים. כמו כן נקבע כי לצורך ביצוע התיקונים המפורטים בחוות הדעת יידרש זמן סביר של כ- 40 ימי עבודה שבמהלכם לא תהיה אפשרות לגור בדירה.
בכתב ההגנה שהגישה החברה נטען, בין היתר, כי התובעת היא בעלת מחצית מהזכויות בדירה בלבד על כל המשתמע מכך, אך טענה זו נזנחה בהמשך ההליך. עוד נטען כי התביעה הוגשה בשיהוי רב, בחלוף כעשר שנים ממועד החתימה על הסכם המכר ולאחר שעברו כתשע שנים ממועד מסירת החזקה. מכאן, כך נטען, שחלפו גם כל תקופות האחריות בקשר לליקויים בדירה.
לטענת החברה הפעם האחרונה שבה פנתה אליה התובעת בעניין רטיבות בדירה הייתה כשלוש וחצי שנים לפני הגשת התביעה. עוד צוין כי מהבדיקה האחרונה שבוצעה בדירה עלה שלא הייתה בה בעיית רטיבות חריגה, ולכן התביעה חסרת כל בסיס. לשיטת נציגי החברה, במידה ומאז הזניחה התובעת את הדירה, יש לייחס לה אשם תורם בשיעור של 100%.
השופט תמיר שקיבל את התביעה בחלקה קבע בסופו של דבר כי ניתנה לחברה הזדמנות לבדוק ביסודיות את בעיות הרטיבות ולתקן אותן כראוי, אך היא לא עשתה זאת ובנסיבות אלה, הקונה אינה מחויבת עוד לאפשר לחברה לבצע את התיקונים בעצמה בעלות מופחתת.
"התובעת", כתב השופט בפסק הדין, "פנתה לחברה בנוגע לבעיות רטיבות בדירה והיה עליה לבצע את כל הבדיקות והתיקונים הדרושים עוד במועד זה. על כל פנים, גם אם תקופת האחריות חלפה, קמה לתובעת עילת תביעה מכוח סעיפים 36-35 לפקודת הנזיקין, משהוכח כי הנתבעת התרשלה והפרה את חובת הזהירות שלה כלפי התובעת בכך שבנתה בניגוד לתקנים, לא ביצעה את הבדיקות הדרושות לאיתור הגורמים לרטיבות בדירה ולא תיקנה את הנזקים כנדרש"
השופט והוסיף: "הן המומחים מטעם הצדדים והן המומחה מטעם בית המשפט מסכימים כי העיכוב בביצוע התיקונים החמיר את המצב בדירה, אך הצדדים חלוקים בשאלה מי אחראי לעיכוב זה… מעיון בראיות עולה כי התובעת לא ביססה שאכן פנתה לנתבעת במועדים כלשהם לאחר שנת 2011 ולפני הגשת התביעה, אך מנגד כפי שנקבע לעיל, הנתבעת לא ביססה שביצעה את כל הבדיקות הדרושות בעת שהתקבלו תלונותיה של התובעת בשנים 2009 ו- 2011, ואין לשלול כי לו עשתה זאת, היה ביכולתה לאתר את מרבית הבעיות ולפתור אותן עוד אז".
_______________
