בית הדין הרבני קבע הסדרי שהייה מדורגים וכמעט שוויוניים (משמורת משותפת), לתינוק כבן שנה ולאחיו בן ה-7, וזאת בניגוד להמלצת תסקיר הסעד בעניינם של הצדדים, ובניגוד לעמדתו של אחד מהדיינים בהרכב.
בכך, קיבל בית הדין את טענותיה של עו"ד שירלי טבקמן-פלגי, המייצגת את אביהם של הקטינים בתביעת משמורת משותפת והסדרי שהייה.
במקרה האמור הוגש תסקיר סעד, במסגרתו הומלץ בשלב ראשוני על הסדרי שהייה מצומצמים של הקטינים עם האב (ללא לינה), וזאת – בשל העובדה שמדובר בתינוק שהינו בבחינת "קטיני הקטינים".
למרות המלצות התסקיר, עו"ד טבקמן-פלגי טענה כי טובת הילדים הינה חלוקת זמנים עם שני ההורים, וכי זכויותיו ההוריות של האב לא נופלות במאומה מאלו של האם.
בכל הנוגע להסדרי השהייה של האב עם התינוק, טענה עו"ד טבקמן-פלגי, כי בגיל בו נמצא התינוק חשוב ביותר להבטיח קשר יציב ורציף של האב עימו, שאם לא כן עלולה להיפגע ההיקשרות הרגשית ביניהם וכפועל יוצא מכך, עלול להיגרם נזק בלתי הפיך להתפתחותו הרגשית של התינוק.
בית הדין הרבני קיבל את טענותיה של עו"ד שירלי טבקמן-פלגי, לאחר שבירר היטב את טובת הקטינים והתרשם בדיון כי אין כל פגם ביכולתיו של האב וניתן להלין את שני הילדים אצלו וכי האם מלאת טינה כלפי האב ועיקר פעילותיה נובעות מתוך רגשות נקם בבעלה לשעבר ולא מתוך רצון לאפשר לשני הילדים קשר עם אביהם.
בהחלטתו, הסכים בית הדין לסטות מהמלצות התסקיר ולהרחיב בהדרגה את זמני השהייה של האב עם הקטינים (לרבות עם התינוק), כך שתוך פרק זמן של חודשים בודדים ההסדרים יורחבו להסדרים כמעט שוויוניים לאלו של האם, זאת כדי לדאוג לכך שבפועל האב יהיה נוכח בצורה משמעותית בחייהם של ילדיו.
עוד קבע בית הדין הרבני, כי "אין מקום שרגשות הנקם של האם יפגעו בקשר עם האב, ועמדותיה של האם בנוגע להסדרי השהות נובעים מרצונה להילחם באב ובאשתו כאשר הנצחת מציאות של קשר קלוש בין האב והילדים תיצור בהכרח ניכור הורי, שימנע את הרחבת הסדרי השהות בעתיד".
ההחלטה על הרחבת הסדרי השהייה התקבלה בניגוד לדעת מיעוט של אחד הדיינים, אשר טען שטמון בהחלטה שיקול נרחב לאור המגמה המתחדשת בשנים האחרונות לקביעת "משמורת משותפת", כנגד הגישה שהיתה מקובלת שנים רבות ולפיה ילדים קטינים (בעיקר כשמדובר בקטינים שהינם בבחינת "קטיני הקטינים") זקוקים ליציבות של בית אחד וכי ההחלטה מנוגדת להלכה.
